בפורים צריך לדעת גם מתי לא להתחפש

אילו רק הייתי מברר -  לא הייתי עוזב את בית הכנסת עם שני ילדים בתחפושות מקסימות, כשהם מייללים בבכי.

על חשיבות מודיעין עסקי בהכנה לפעולה שיווקית.

בית הכנסת  "איילון" נמצא בשכונת יד אליהו בת"א.  כילד בשנות השישים  אהבתי מאוד ללכת עם אבי לבית הכנסת הזה. בשבתות חצינו את הרחוב הראשי של השכונה, רחוב לה גרדיה, וכעבור כמה דקות הגענו למקום.

חיכיתי לשבתות הללו. לא הייתי עילוי בתורה וגם לא קפדן מי-יודע-מה במצוות, אהבתי לבוא לשם בעיקר בגלל הסוכריות שזרקו כשהייתה שמחה וכמישהו עלה לתורה.

היה לי יתרון נוסף - הייתי ילד צנום מאוד דבר שאפשר לי להתחבא ביעילות בעת משחק עם חברי, כשהמבוגרים התפללו.

באחת הפעמים התחבאתי מתחת לכיסאו של אחד המתפללים. בדיעבד התברר לי כי הוא אחד המכובדים מבאי בבית הכנסת.

בזמן המשחק שמתי לב לטלית שהציצה מהכיסא עליו ישב ובמיומנות של חבלן שמפרק פצצות- קשרתי את קצוות הטלית שלו לכיסא. התרחקתי מהמקום והמתנתי לשלב בתפילה שבו המתפללים קמים.

כשקרה הדבר אני לא זוכר מה היה קודם: צחקתי וברחתי מהמקום. או שמה ברחתי ורק אח"כ צחקתי. על המהומה שהתחוללה שם סלחו לי רק כעבור שנים בבר מצווה, כשאני בעצמי עליתי לתורה.

בפורים לפני כ- 15 שנה, ביקש אבי המנוח שאגיע עם הבנים שלי, שהיו אז ילדים, לקריאת מגילת אסתר באותו בית כנסת. כמובן שהסכמתי לכבד אותו.

הילדים התחפשו והגענו למקום, שנייה לפני שהגענו לדלת הייתה לי תחושה מוזרה.

פתחנו את הדלת וכשנכנסנו מצאנו מתפללים - אולם לא מצאנו אף ילד אחד לרפואה. אופי השכונה השתנה, באי בית הכנסת התבגרו. רבים מהם הפכו קשישים חביבים, וצעירים כנראה עברו לבית כנסת אחר.

מבטי המתפללים הופנו אלי ואל ילדי המחופשים. כעבור כמה שניות הם ברחו החוצה "למה לא אמרת לנו שאף ילד לא יהיה שם ?" – הם מיררו בבכי.

מודיעין עסקי וקבלת מידע מוקדם, הם דברים חשובים מאוד בהכנה לפגישה או לכל פעולה שיווקית.

הכרת המנטליות של המשתתפים, הכרת המנהגים המקובלים בזמן הארוחה, הצורה שבה מוסרים את כרטיס הביקור ואפילו צורת הלבוש המקובלת – כל אלה אינם דברים שוליים. הכנה לא מקצועית וחוסר תשומת לב לדברים הללו עלולים ממש להזיק בעת אירוע עיסקי.

אילו רק הייתי מברר -  לא הייתי עוזב את בית הכנסת עם שני ילדים בתחפושות מקסימות, כשהם מייללים בבכי.

חג פורים שמח !