בשנים האחרונות הפכנו לעדיה של תופעה מעניינת - העניין המתגבר באותיות השפה העברית. חנויות התכשיטים מלאות בקמעות, בתליונים, בטבעות, במוצרי נוי ובלוחות שמעוטרים בצירופי אותיות עבריות למזל, הנמכרים במחירים מופקעים. מדונה, בריטני ספירס, דמי מור וסלבס נוספים קעקעו על גופם צירופי אותיות עבריות שלקוחים כביכול מעולם הקבלה. חלקם אף הגדילו לעשות וצירפו לשמם המקורי שם יהודי נוסף (ראו מקרה מדונה, הלוא היא לואיזה רוברטה צי'קונה, שהפכה בן לילה ל"אסתר", מלכת היהודים). על שום מה ולמה? להם הפתרונים.
אך גם אם נניח את הפופוליזם הזול בצד, לא נוכל להתעלם מכך שאנשים רבים כיום מאמינים ששינוי השם שקיבלו עם היוולדם יהפוך את חייהם למאושרים ומלאי משמעות. רבים נוספים מאמינים שבדקלום אותיות השפה העברית טמונה סגולה מיוחדת, וניתן אפילו למצוא לא מעט חוגים ברחבי העולם שמלמדים "מדיטציה על פי האותיות", והיד עוד נטויה.

אבל האם יש בכל אלה מן האמת? הקבלה האותנטית טוענת שלא. אין ספק שהאדם מקבל תמיכה נפשית כשהוא משנה את שמו, בייחוד אם האמין עד היום כי השם שניתן לו בילדותו מביא לו "מזל רע" או מקשה על חייו. אולם על פי הקבלה אין בכך כדי להביא לשינוי אמתי.

מהו, אם כן, מקור האמונה הפופולרית שהשתרשה בציבור רחב כל כך? מה באמת מספר לנו ספר הזוהר על סוד האותיות שבשם? וכיצד ניתן באמת, אבל באמת, לשנות את הגורל לטובה?
כדי לנסות ולענות על כך נפליג עד למקור, "מאמר האותיות" שבספר הזוהר.

באות ב' נברא העולם

"כשרצה הקב"ה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו מסופן לראשן, והתחילה אות ת' להיכנס תחילה. אמרה 'רבון העולמים: טוב לפניך, לברוא בי את העולם... כי אני האות האחרונה שבמלה אמת. ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם'. אמר לה הקב"ה: 'יפה את, וישרה את, אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם... מיד יצאה" (מאמר האותיות, הקדמת ספר הזוהר).

במילים אלה פותח רבי שמעון בר יוחאי את מאמר האותיות בספר הזוהר - מאמר שמגלה את הסוד הטמון בכל אות ואות בשפה העברית. בשפתו הציורית הוא מתאר לנו כיצד עמדה כל אחת מאותיות האלף-בית לפני הבורא, וביקשה ממנו לברוא בה את העולם.

להפתעתנו מתייצבות האותיות לפני הבורא בסדר ההפוך: מת' ועד א'. הבורא מצדו "מקשיב" לכל אחת מן האותיות, נותן לה הזדמנות לנמק את בקשתה ומחליט לבסוף לברוא את העולם באות ב'. "אמרה לו האות ב': 'רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כי ב' היא ברכה'. אמר לה הקב"ה: 'ודאי בך אברא את העולם, ואת תהי ההתחלה" (מאמר האותיות, הקדמת ספר הזוהר).

מדוע נברא העולם באות ב'? למה מתקדם הסיפור בסדר האותיות ההפוך - מהאות ת' ועד לאות א'? וכיצד הסיפור הקבלי, מרתק ככל שיהיה, קשור אלינו?

מלמטה למעלה - מת' ועד א'

כל אחת מ-22 האותיות לצד חמש האותיות הסופיות - מנצפ"ך, מסמלות גילוי רוחני שחווה המקובל בתוכו פנימה. צירופן יחד של התכונות הרוחניות שמסמלת כל אות מרכיב את המציאות הרוחנית השלמה שחווה מי שמגלה אותה. ככל שהאדם מתקדם בדרכו אל הבורא, הוא מגלה את משמעותה הפנימית של "אות" נוספת מאותיות השפה העברית - עוד נדבך מהמציאות הרוחנית.

אדם המטפס במעלה הסולם הרוחני עושה את דרכו במעלה האלף-בית העברי, בדיוק באותה דרך שבה ברא הבורא את האותיות. אלא שהוא עושה זאת מלמטה למעלה - מהאות האחרונה עד לאות הראשונה; מהמצב התחתון שבו אנו נמצאים כיום, כלומר, ללא הרגשה רוחנית כלל, עד לגילוי המצב הרוחני השלם.

הוא מתחיל באות ת', כובש כל אות ואות, עד שהוא מגיע לאות ב', שמייצגת את יחסו השלם של הבורא לנברא.

מקורה של האות ב' הוא בספירת הבינה. בקבלה מייצגת ספירת הבינה את יחס האהבה והנתינה של הבורא כלפי האדם. לאחר שהאדם מגלה בתוכו את היחס הזה, ומתחיל גם הוא לאהוב ולתת כמו הבורא, כלומר, "מעתיק" על עצמו את היחס של הבורא כלפיו, ויודע כיצד לאהוב ולהעניק לו בחזרה את אותו היחס, אז האדם מתעלה, לא פחות ולא יותר, לדרגת הבורא עצמו ומגיע לאות א' - לאלופו של עולם.

התהליך הרוחני השלם הזה, על כל שלביו, מפורט בשפת סתרים בספר התורה. המקובל שכבר עלה לדרגה רוחנית וגילה את משמעותן הפנימית של האותיות, מסוגל לגלות את התכונה המיוחדת שנסתרת מאחורי כל הצורות, האותיות והמילים בתורה.

שורש הנשמה הוא השם האמתי

הצירופים שיוצרות ביניהן האותיות מציירים לעינינו את הקומבינציות השונות של התגלות יחסו של הבורא כלפינו. אדם שמכיר את מהותן הפנימית של האותיות מרגיש כיצד הסדר שבו כתובות האותיות והחיבורים המיוחדים ביניהן יוצרים בו מסלול של תחלופת רגשות רוחניות - מהרגשה אחת להרגשה אחרת.

לכן עבור אדם שכבר גילה את סוד האותיות הופכת הקריאה בטקסט הקבלי לחוויה ממשית, שבאמצעותה הוא מרגיש את העולם הרוחני ואת יחסו של הבורא כלפיו.

ואיך כל זה קשור לשינוי השם? בקבלה, הדרגה הרוחנית שאדם משיג היא שקובעת את שמו. במילים אחרות, במידה שהקשר של האדם עם הכוח העליון משתנה, משתנה גם סדר האותיות שהוא מגלה - ובהתאם לכך גם "השם" שלו.

ככל שהאדם עולה במעלה הסולם הרוחני הוא מגלה את הצירוף הייחודי של האותיות שמרכיבות את שמו הנוכחי - את הדרגה הרוחנית שהשיג עד כה.

רק במדרגה הרוחנית האחרונה, לאחר שהאדם משיג את השורש הפרטי של נשמתו, הוא מקבל את שמו הסופי - שמו האמתי. לכל אחד מאתנו יש שורש נשמה שונה וייחודי רק לו, ולכן לכל אחד מאתנו יש שם אחר.

שינוי מלאכותי של שמנו לא יעזור לנו להצליח יותר בחיים. אם ברצוננו לדעת מהו שמנו האמתי - מהו שורש הנשמה שלנו - ולשנות לטובה את מהלך חיינו, עלינו להתעלות להרגשת העולם הרוחני ולגלות אותו שַם.