טקס החתונה הווה מאז ומתמיד את אחד הטקסים המרכזיים בחייו של כל אדם בכל חברה אנושית. לטקס משמעויות רבות, המשתנות מחברה לחברה ומתרבות לתרבות, והוא לובש צורות טקסיות שונות וזרות על פני הגלובוס כולו, אך נדמה שטקס זה הוא אחד הטקסים הבודדים (יחד עם טקסי לידה ומוות) המשותף לכל התרבויות, העמים והעדות בעולם. בדרך כלל מקובל כי החתן לובש לבוש טקסי או מהודר כל שהוא לחתונה, אך לבוש זה אינו אחיד, בדרך כלל, אפילו בתוך אותה מדינה או תרבות, ובעולם המערבי המודרני לובש החתן חליפה או בגד מהודר כל שהוא על פי טעמו. בכל מה שנוגע ללבוש הכלה – כאן קיימת אחידות והקפדה יתרה, לפחות בתוך כל אחת מהחברות, התרבויות והעדות – שמלת כלה היא אחד הסמלים הבולטים (יחד עם הטבעת, המקובלת כיום במרבית תרבויות העולם) לטקס איחוד בני הזוג.

שמלת הכלה בנצרות

באירופה הנוצרית של ימי הביניים סימלה החתונה לא רק איחוד בין בני זוג אלא גם איחוד בין משפחות שונות, ובמשפחות חשובות גם איחוד או ברית בין מדינות. שמלת הכלה סימלה את מעמדה של משפחתה, ובמשפחות אמידות היה נהוג להשתמש בבדים יקרים ובתכשיטים מזהב לקישוט ביום החתונה. כנראה שמקור המנהג (והסמל הבולט והמקובל מבין כל סמני החתונה עד היום) של שמלת כלה לבנה, מקורו בנזירות הנוצריות מימי הביניים, שנהגו ללבוש לבוש לבן לחלוטין, שסימל את צניעותן וטוהרן. ככל הנראה מאז המאה השש עשרה (כפי שניתן לראות מציורי התקופה) החלו הכלות באירופה ללבוש שמלות לבנות לחלוטין בטקס החתונה (כולל תכשיטים לבנים).

שמלות כלה בתרבויות המזרח הרחוק

גם בתרבויות המזרח הרחוק נפוץ המנהג, מאז העת העתיקה, של לבישת שמלות כלה מפוארות בטקסי החתונה. גם ביפן היה מקובל לבוש מסורתי (קימונו ארוך) בצבע לבן, ובנוסף כיסוי ראש בצבע זהה, – הצבע הלבן מסמל ביפן סבלנות ורוגע. שמלת הכלה המקובלת בתרבויות המזרח האחרות הינה על פי רוב צבעונית,- אדום (בויטנאם, תאילנד וסין), או צבע דומיננטי אחר, המסמל עושר ויוקרה. בהודו, לעומת זאת שמלת הכלה המסורתית היא סארי בצבע זהוב, כאשר בני המעמדות העליונים נוהגים להוסיף ללבוש זה שזירות של זהב וכסף.