בנובמבר 2006, בעת כהונתי כשר בממשלת שרון, האחראי בין היתר על הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית, עמדתי בראש המשלחת הישראלית שהתכוננה לצאת למפגש הדיאלוג בוושינגטון.

כמקובל, בטרם יציאתנו לארה"ב זומנה המשלחת לתדרוך אחרון ע"י ראש הממשלה שרון. הצגנו בפניו את סדרת הנושאים שעמדו על סדר - היום בשיחות הצפויות עם האמריקאים. פרטנו את העמדות הישראליות כפי שגובשו במהלך דיוני הצוות שלנו, שמנה נציגים בכירים של משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, צ.ה.ל, המוסד והמועצה לביטחון לאומי. לראש הממשלה לא היו הערות רבות, למעט בנושא אחד: "אני מנחה אתכם להבהיר, בנימוס אבל בתקיפות, שישראל לא תשלים עם קיומו של נשק גרעיני בידי איראן. לא צריך לפרט מה זה אומר בדיוק, אבל שיהיה להם ברור: לא נאפשר איראן גרעינית!"

מאז חלפו שנתיים. בישראל, שרון כבר איננו יושב ליד ההגה. בארצות הברית נותרה לנשיא בוש שנת כהונה אחרונה. בטהראן ממשיכים להתריס כנגד עולם ומלואו, ולהתקדם במלוא המרץ בתכנית הגרעין. מתקרב רגע האמת, שבו תביט ההנהגה הישראלית שמאלה וימינה, אחורה ולפנים, ותשאל את עצמה: האם נותרנו לבד? האם קיימים בכלל כוחות בינלאומיים שנחושים לפעול ללא היסוס, לרבות באמצעות הפעלת עוצמה צבאית, כדי לסכל את הפצצה האיראנית?

ההתפתחויות של השנים האחרונות בסוגיית הגרעין האיראני אינן נוטות לכף האופטימיות. ירידת קרנה של ארצות-הברית בעקבות הסתבכותה המדממת בעיראק; עמדתה העצמאית של רוסיה, ושל סין בעקבותיה, שמגבילה את המערכה הדיפלומטית העולמית כנגד תכנית הגרעין האיראנית; הססנותן של מדינות מרכזיות באירופה באשר לצורך להחריף את מדיניות הסנקציות כלפי טהראן; הזינוק במחירי הנפט, שהעניק למשטרו של אחמדי נז'אד יכולות פיננסיות בלתי מוגבלות; חולשתו הפוליטית של המימשל הרפובליקני בהנהגת בוש, שנאלץ לתמרן מול קונגרס דמוקרטי עויין ודעת קהל ספקנית; ומהלכיו הציניים של מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אלבראדעי, שמקלים על תמרוני משיכת הזמן שנוקטים האיראנים.

כנגד מגמות שליליות אלה, ניתן לציין רק שתי התפתחויות בעלות משמעות חיובית: ראשית, העובדה שהקהיליה הבינלאומית נחשפה לדמותו המרושעת וחסרת - העכבות של שלטון האייתולות, ככל שנשיא איראן קרא דרור ללשונו המופקרת, הכחיש את השואה ונשבע אמונים לחזון מחיקתה של ישראל מן המפה. התפתחות שניה: בצרפת נבחר לנשיאות ניקולא סרקוזי, אשר למן תחילת כהונתו מפגין עמדה בלתי - מתפשרת בנושא הגרעין, ומוביל שינוי בגישתה הנאיבית והאינטרסנטית של אירופה בסוגיה זו.

קיימת אפשרות סבירה כי כבר בתחילת שנת 2009 ייערכו בבית הלבן חילופי - גברי (ביטוי קצת מיושן לנוכח הסיכוי שאישה היא זו שתחליף גבר בחדר הסגלגל. . .). עד שלהי שנת  2009, על פי הערכותיה של קהיליית המודיעין הישראלית, עלולה איראן לגמוא את שארית המרחק שמפרידה בינה לבין נשק גרעיני.

לפיכך, מאד יתכן כי בין תחילתה של שנת 2009 לסיומה, תגיע ישראל למסקנה כי העולם, כולל ארצות-הברית, משלים בפועל עם קיומו של נשק להשמדה המונית בידיו של משטר שיעי קנאי ונטול - רסן. על רקע מסקנה זו תיאלץ ישראל לקבל הכרעות קשות. בודדים המנהיגים, בישראל ובעולם כולו, שניצבו בעבר בפני צומת קבלת החלטות גורלית כל כך: להיכן שלא תבחר לפנות בצומת זו - החלטתך תעצב, לטוב או חלילה לרע, את עתיד המדינה ותשפיע על עצם קיומה.

                                                                   ח"כ צחי הנגבי

                                                                   יו"ר ועדת החוץ והביטחון