להרגיש בחיים

רגש חיובי, רגש שלילי

כעס הוא רגש. רגש טבעי. כמו כל רגש אחר: שמחה, פחד, אהבה, אשמה ועוד.  בדיוק כמו כל רגש אחר הוא מאפשר להגדיר לאדם את גבולותיו, אך משום מה פעמים רבות ימצא הכעס ברשימת הרגשות "השליליים", (ביניהם ימצאו מן הסתם: עצב, כאב, פחד ועוד).

אחת הסיבות שגורמות לנו להגדירם כ"רגשות שליליים" זו מידתם, עוצמתם, לעיתים השפעתם או התייחסות הסביבה אליהם. כיוון שכאשר הם עוברים את מידתם, מציפים, גודשים, הם יוצרים תגובה שפעמים רבות נרגיש שאינה בשליטתנו, אינה מתאימה לנו או לאחר, ומכאן יחוו כמשהו שלילי.

סיבה נוספת, שפעמים רבות, בעיקר בילדות, שמענו: "אל תכעס", "אל תהיה עצוב", "אל תבכה", "אל תפחד", ומכאן אנו בוחרים להדחיק את אותם "רגשות שליליים" ונמנעים פעמים רבות מלתת להם ביטוי. מתוך כך אנחנו גדלים עם רגשות טבעיים וחשובים אותם אנו משתדלים להסתיר מפני אחרים, או מפני עצמנו ומשום כך הם עלולים להפוך לבלתי זמינים לנו בשעת הצורך.

וכמו בכל הדחקה וצמצום גם כאן יש תוצאה. כאשר אנחנו מאמינים שאנו מתגברים על "רגשות שליליים", אנחנו בעצם לומדים להדחיק את כל מנעד הרגשות שלנו, גם את אלה שאנחנו מתייחסים אליהם כאל "רגשות חיוביים". עוצמת כל הרגשות שבנו נחלשת וכך רגשות כמו אהבה, שמחה, תשוקה ועוד מצטמצמים וקטנים. במקביל כאשר אנחנו מצמצמים ואיננו מביאים את עצמנו לידי ביטוי אנחנו מחלישים גם את המערכת החיסונית שלנו, מה שעשוי להוות מקור להתפתחות של מחלות, הן פיזיות דוגמת כולסטרול, סכרת, מחלות לב, או רגשיות, דוגמת דיכאון, חרדה ועוד.

אומנם מתייחסת כ-הדגמה ברגש הכעס, אולם כל מה שאכתוב כאן מתאים לכל רגש אליו אנחנו מתייחסים כאל "רגש שלילי", או לא מקבלים בנו, לא מבינים אותו, ומשתדלים להסתירו, להדחיקו ולצמצמו.

כעס לגיטימי כמו כל רגש

בשלב הראשון חשוב להתבונן עליו ואליו בתשומת לב, במודעות, לחקור אותו, לבדוק את ה-איך, איך הכעס מנהל אותנו? איך אנחנו שולטים בו? האם השליטה בו גורמת לנו דווקא כעס מושהה, מופנם או חסום? האם בדרך כלל הכעס מופנה כלפי עצמנו, או כלפי אחרים? איך הוא מופנה? ואולי הוא דווקא מניע אותנו לפעולה? מאפשר שחרור? מרגיע? מאפשר ביטוי?

בשלב הבא חשוב לבדוק את המידתיות, העוצמה, המהירות בה הוא מופיע. ואולי הוא דווקא מודחק, מצומצם, מופנה פנימה, אינו ניתן לביטוי? ואז, האם הוא הופך גם לרגש אשמה?

כמו כן למה הוא קשור, מתייחס. כעס "מציף" יכול לעלות כשמבקשים או דורשים מאיתנו משהו שאנחנו מרגישים או חושבים שאנו לא מעוניינים לעשות או לתת אך מרגישים או משוכנעים שאין לנו ברירה. זה אומנם קורה בהווה אך בעצם יכול להזכיר או להעלות משהו מעברנו, משהו שלא טופל או עודכן אז. אולי אפילו משהו שאיננו זוכרים או מודעים אליו בשלב זה, אך הוא מעלה ו"מדליק" רגשות נשכחים מחלק לא מודע ולכן תגובת הכעס מגיעה, לעיתים בלי סיבה הגיונית או בעוצמה גדולה בכאן ובעכשיו.

כאמור, הרגש עצמו אינו "שלילי", אך כאשר הוא שולט בנו ובהתנהגות שלנו ומונע מאיתנו להתנהל באופן המתאים והנכון יותר לחיינו התעלמות מעצם קיומו תמנע מאיתנו למצוא את האיזון המתאים לנו בחיים.

חשוב להבין שהרגשות עצמם אינם סטטיים ואנו נוטים לבטא אותם כלפי אחרים או כלפי עצמנו כל החיים, לכן חשוב לחקור, להבין, להתאמן ולפתח מיומנויות כיצד לשלב אותם בצומת של בחירה בין אפשרויות. ללמוד כיצד להביע רגשות באופן בונה.

כי כשאנו נמנעים מלעשות זאת אנחנו חוסמים תחומים רבים בחיינו ובעיקר פוגעים ביצירתיות שלנו, שבנו. באופן, ב-איך שבו אנחנו פותרים בעיות, מתמודדים עם שאלות, תקיעויות, מצבים יוצאי דופן, מערכות יחסים, ועד ליצירתיות עצמה, כמו כתיבה, הלחנה, ציור, משחק ועוד בהם אנחנו יכולים למצוא את עצמנו תקועים מבלי להבין למה ועד מתי.

רגש, דמיון מודרך ו – NLP

כאשר אנחנו בוחרים לחקור את קשת הרגשות שלנו בעזרת עבודה עם כלי הדמיון המודרך וה- NLP אנחנו מאפשרים לרגשות, לכל אחד בנפרד, דימוי, צורה, צבע, שפה, מנעד, את הרווחים שהוא מעניק לנו, הכוונה החיובית שלו כלפינו. מהיכן הוא מגיע ומה משמעותו.

אנחנו נעזר ברגש כידית לדלת שתוביל אותנו לתוך חדר פנימי שבנו, שלנו. חדר בו נמצא את כל מה שאנו זקוקים לו כדי לאפשר עבודה עם רגש אותו אנו מבקשים להבין, לראות, ללמוד, להתייחס ולקבל.

העבודה בכלי הדמיון המודרך וה-NLP  נעשית מתוך הרפיה, כאשר אנו מגיעים למקום רגוע ושקט בתוכנו בו נאפשר לעצמנו לנהל שיחה עם הרגש הנבחר, שיחה עם החלקים המודעים והלא מודעים תוך חיבור לדימויים העולים מהחלקים הלא מודעים, התמקדות בתחושת הרגש בגוף, לדוגמא מיקומו, והאופן בו אנחנו מתחברים אליו, מכילים אותו, מתייחסים אליו ומשחררים אותו.

השיחה עם הרגשות וההקשבה להם יאפשרו הבנה עמוקה וחיבור ממקום אחר, יאפשרו לגלות מהי הדרך הטובה עבורנו לנתב ולנווט אותם כיוון שבחיים תמיד יש הרבה יותר מאפשרות אחת כדי לאפשר להם להתבטא באופן שיתאים ויעשיר את חיינו בהווה, כמו גם כזה שיאפשר לנו להמשיך ולנהל איתם דיאלוג בחיי היום-יום כיוון שמקומם נמצא, הם ברורים, מובנים, מקובלים ואהובים.