דו"ח ועדת החוץ והביטחון על לקחי מלחמת לבנון השניה מונה 151 עמודים. הועדה עמלה על גיבושו במשך למעלה משנה: מאות שעות של דיונים, סיורים ומפגשים הושקעו בו; כל תחקירי המלחמה של צ.ה.ל והפרוטוקולים של ישיבות הממשלה והקבינט נותחו לצורך הכנתו; עשרות קצינים ולוחמים במילואים התארחו בועדה והצביעו בפני חבריה על תחושותיהם וחוויותיהם במהלך הקרבות.

התוצאה הסופית היא מסמך מפורט, יסודי ומעמיק, שמקפיד לתאר את מלחמת לבנון מזוית ראיה מאוזנת. לא הכל רק שחור, לא הכל שטחי וחד-משמעי וסנסציוני. היו כשלים - והיו גם הישגים. היו החלטות שגויות - והיו הכרעות אמיצות.

לא בכדי חתומים על הדו"ח כל חברי ועדת החוץ והביטחון, 17 חברים מ- 9 סיעות פוליטיות שונות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה כאחד. אמנם לחלק מהם היו הערות והסתייגות מקביעות מסויימות המופיעות בדו"ח- אולם החלק הארי של הממצאים, המסקנות וההמלצות מבוסס על קונצנזוס מוחלט.

מאז ומעולם התאפיינה ועדת החוץ והביטחון, בשונה מכל יתר הועדות הפרלמנטריות, בגישה ממלכתית ואחראית. מרבית חבריה נחשפים לרגישות שבסוגיות הבטחוניות, מודעים לאילוצי המציאות, שותפים להתלבטויות ולדילמות שהציבור הרחב אינו זוכה להתעמק בהן. לרוב חברי הועדה ניסיון עשיר בהכרעות קשות, במלחמות עבר, במבצעים חשאיים שלעתים רק מזל ומקריות הפרידו בין הצלחתם המסחררת לבין כשלונם הצורב. שישה מחברי הועדה כיהנו כשרים בממשלות ישראל השונות; שמונה מן החברים שרתו שנים ארוכות בתפקידים בכירים בזרועות הביטחון.

בועדה מכהנים חברים שבמהלך תפקידיהם הקודמים (שר החוץ; ראש המוסד; סגן ראש השב"כ; יו"ר ועדת החוץ והביטחון; אלופים במטה הכללי של צ.ה.ל) העשירו את הידע וההבנה שלהם בסוגיות חוץ וביטחון מורכבות. לפיכך התגבשה בועדה מסורת רבת - שנים של דיון ענייני ומקצועי - ודו"ח הועדה בעניין המלחמה אכן משקף מסורת זו.

זו כנראה הסיבה לכך שהדו"ח היווה אכזבה עבור חלק מסויים בתקשורת, בעיקר אלה שמתוסכלים מכך שראש הממשלה, בניגוד לכל תחזיותיהם, מוסיף להוביל את הממשלה ביד רמה. אמנם בדו"ח מפורטת ביקורת נוקבת על החלטות מסויימות שקיבלה הממשלה במהלך המלחמה, ובעיקר הימנעותה מגיוס מילואים מוקדם ומביצוע מהלך קרקעי רחב בעומק דרום לבנון. הדו"ח מנתח בהרחבה משגה אסטרטגי זה, ומבהיר כי אילו השכילה הממשלה להורות על מתקפה כזו בשלב מוקדם - היה ירי הקטיושות על הצפון פוחת במידה דרמטית, וניתן היה להכריע את המערכה ולהביא לקריסה מנטלית ומבצעית של החיזבאללה.

אולם את מותחי הביקורת אין זה מספק. לביקורת עניינית ומנומקת אין בעיניהם משקל. הם מעדיפים דו"ח בסגנון תכניות האירוח הטלויזיוניות: נוטף זדון, עם רצח בעיניים וקצף על השפתיים. הם מודאגים מכך שגם "ועדת וינוגרד"  עלולה ללכת בדרכה של ועדת החוץ והביטחון ולצייר תמונה מורכבת, תוך סטיה מהתפקיד שהאופוזיציה מייעדת לה: להדיח את ראש הממשלה שנבחר ע"י רוב הציבור ונהנה מאמון רחב בכנסת.

זעמם יוצא בעיקר על כך שהדו"ח העז להצביע גם על הישגי המלחמה. על העובדה שמאז הפסקת האש באוגוסט 2006, במהלך 16 חודשים תמימים, לא העז החזבאללה לירות ולו כדור אחד לכיוון ישראל - בזוכרו את עוצמתה של התגובה הישראלית לפרובוקציה הקודמת שלו. על העובדה שבזכות המלחמה התאפשרה פריסתם של 25.000 לוחמי צבא לבנון והכח הרב - לאומי בדרום לבנון, אזור שבמשך עשרות שנים היה נתון לשליטה בלעדית של החזבאללה. הצלחות? הישגים? עכשיו? כשוינוגרד אמור לחתום על גזר - הדין הקטלני ולהציב גיליוטינה בכיכר העיר?

אני משוכנע כי הניסיון להכתים את דו"ח הועדה כמוטה מטעמים פוליטיים - לא יצליח. כשם שהפגנות "המחאה" שהתארגנו במימון מפלגתי ובדירבון תקשורתי אחרי המלחמה ואחרי דו"ח וינוגרד הראשון התפוגגו כלא היו - כך יעלה גם בגורל הניסיון למנוע דיון ציבורי כן ורציני על לקחי המלחמה. צ.ה.ל כבר נתון בעיצומו של תהליך שיקום מקיף ונמרץ, לוחמיו מתאמנים ומצטיידים בתנופה שלא ידענו כמותה שנים רבות, ומפקדיו נערכים לתת מענה מיטבי לכל איום עתידי. אני מאמין שדו"ח ועדת החוץ והביטחון יתרום גם הוא לשיפור הכשירות והמוכנות של הצבא ליום פקודה.

                                                                   ח"כ צחי הנגבי