אין יותר כייף מלעשות משהו שלא אוהבים אבל חייבים, ולגלות שזה מצליח ועוד בקלות. מגהץ קיטור הוא המתנה לכל מי שצריך להראות מצוחצח ומדוקדק, בין אם זה גבר או אשה, ואצלנו אפילו הנוער התחיל להראות עניין בפלא הזה שנקרא "מגהץ קיטור" ותפסתי אותם מגהצים גם את התחתונים, ככה סתם בשביל המשחק.

לא יודעת איך אתם, אבל אני שנאתי לגהץ! כשהתחתנתי, הריב הראשון שלי עם בעלי היה על זה שלא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן להמשיך לגהץ לו את החולצות. היה לנו מגהץ כבד ומעצבן ואיטי ויחד עם חוסר היכולת הפטאלי שלי לגהץ, החולצות יצאו מקומטות (ומידי פעם שרופות בקצוות) והגבר שלי עשה פרצופים... "ככה?!" אמרתי לעצמי ולו, "אני גמרתי! לא נוגעת יותר בחולצות שלך, תגהץ לבד!" יומיים הוא התאמץ עם המגהץ ואז נכנע ושנתיים שלחנו את החולצות שלו החוצה למכבסה, כשיום אחד הוא הופיע בבית עם המגהץ הכי חדיש של אותה התקופה...

בהתחלה התלהבתי מהמשחק החדש שמוציא אדים ועושה קולות של פסט, פסט... כשהוא נוגע בבד. ההתלהבות ארכה בדיוק שבוע כשגילינו שנינו – אני והבעל, שאדים או לא אדים, אני לגהץ לא יודעת! ואחרי ניסיון או שניים של הגבר להשתמש במגהץ האדים העברנו אותו לדודה שרה והחולצות שבו למכבסה משם הן הגיעו מגוהצות להפליא. טוב מה לעשות, היה להם מגהץ קיטור! חלפו עוד כמה וכמה שנים ובחיר ליבי הופיע יום אחד בדלת הבית כשהוא אוחז בקופסה ובה הפלא ופלא: מגהץ קיטור ביתי!

פתחתי את הקופסה בה שכן מגהץ קיטור חדש יפה ומתוך סקרנות התחלתי לגהץ חולצה שלי והמשכתי עד שכל תכולת הארונות שלי, של בעלי ושל שני בני הטיפש עשרה שלנו היו מגוהצים למשעי... כולל תחתונים וגרביים. כל כך נהניתי. כל מה שהייתי זקוקה לו כל השנים היה מגהץ קיטור ואני אפילו לא ידעתי. כיום אני מגהצת את חולצותיו של בעלי בחדווה ובלי פרצופים כי זה קל וגם מצליח לי ושני בני הנוער שיש לנו בבית רבים מי יגהץ לשני את הבגדים. אידיליה, והכל בזכות מגהץ קיטור.