תיקון הלב לאור הקבלה

אסף משה בילר

השעור ניתן ב"מודעות" במסגרת סדרת "נקודת החיבור" ומדבר על "התיקון האחרון", המלכות של המלכות, לב האבן.

תיקון הלב עם ר' אסף משה בילר

במניין עשר הספירות הקדושות, הלב שלנו הוא ספירת המלכות. 10 הספירות הן הכוחות רוחניים שמהם מורכב הטבע הגשמי והרוחני. הטבע של האטומים בעולם, בנפש, בנשמה. לפי תורת הקבלה כל המציאות היא הרכב רוחני של עשרה כוחות, ממשות של מציאות. ספירה תחתונה מלכות, מהי? הרצון, הרצון של האדם. כאשר לדוגמא, אדם רוצה לאכול, מסבירים המקובלים, זוהי למעשה פעולה של זיווג, בפשט החומרי זה מציאות של אוכל וגוף, ברוחני, מאכל = מלאך, כוח רוחני, ניצוץ של קדושה. כשאדם רוצה לאכול, יש לו רצון לדבר, מתוך רצון זה הוא בונה כלי לקבל את האוכל, אילולי הרצון לא היה נוצר הכלי. מאכל או כל שפע אלוקי אחר, נשימה, אהבה, תשומת לב, שקט, כל תענוג הוא שפע אלוקי והוא נועד על מנת לקבלו. 
מדוע ברא הקב"ה את העולם? תשובתחוכמת הקבלה, כדי ליהנות לנבראיו, מטרת הבריאה היא לענג לנבראיו. לכן המציא עולם תענוגות ונתן לנו רצון לקבל את השפע. אם יש כוס מים מול אדם, הצמא, הרצון שלו לדבר זה הכלי לקבל את השפע האלוקי . אם אין רצון, אין כלי. באופן פיזי יכול האדם לשתות אך לא יהיה חיבור רוחני. רצון זה הוא למעשה חיסרון, אדם רעב יש לו חיסרון למזון, אדם בודד יש לו חיסרון לאהבה. חיסרון הוא פתח. נפתח מקום בנפש שיכול להכיל ורוצה להכיל משהו מבחוץ. פתיחה זאת, הרצון הוא הכלי לקבלת השפע. "הפרה רוצה ליינק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק" , אך העגל חייב לרצות לינוק. אי אפשר לתת למישהו משהו בלי שירצה. הרצון הוא הכלי. כל הבריאה היא שילוב של אורות וכלים. רצונות של בני האדם והשפע אור אינסוף של הבורא. הרצון נקרא מלכות, ספירת המלכות היא הכלי לקבלת השפע.

הלב הוא המלכות של הגוף

אם אדם קם בבוקר ויש בו רצון, לדוגמא לאוטו חדש, הרצון נקרא מלכות כי הוא מולך על ההתנהלות עד לקבלת השפע, הוא ממלא אחרי מצוות המלך, הרצון שלו. הוא עובר תהליך של בירור על מחיר, מצבו בחשבון עד שבסוף האוטו חונה בחניה. הכלי מתמלא באור. הלב, הכל נמשך אליו ויוצא ממנו. הוא המרכז הפעיל שנותן תנועה בשאר האברים. בכדי להבין את השורש של משהו כדאי ללכת אל המקום שבו הוא מופיע בכתובים בפעם הראשונה. המקום הראשון שמופיע לב בחומש: "לב האדם רע מנעוריו". יש הרבה תרעומת על זה, מה רע? בבחינת המושג, מגלה הרב אשלג, 
רע = רצון עצמי. רצון לקבל לעצמו. הרצון הראשוני שהאדם שנולד איתו זה לקבל לעצמו, אגואיסט. רוצה חום, אהבה... חכמי הסוד אומרים אדם צריך לתקן את המצב הזה, והתיקון נקרא תיקון הלב.

מסופר בסיפורי מעשיות של רבי נחמן על מלך שבא אל בנו ונתן לו סלע ענק, אמר המלך בני, אני רוצה לתת לך את כל מה שיש לי, אם תעלה את הסלע הזה לקומה רביעית תקבל את הירושה. הנסיך בכה, וחשב איך אוכל? מתוך מצוקתו הופיע מלאך, ואמר לו: "קח אזמל תפרק חתיכה ותעלה אותה למעלה עד שכל הסלע יעלה למעלה". זה סוד תיקון הלב, חלק, חלק.

הפיכת הרצון לצינור

הרב אשלג מסביר בשביל חיבור נכון של הכלי והאור צריך התבוננות בטבע שלהם. האור הוא מהבורא, כולו נתינה, אין לו קבלה כלל, טוב ומיטיב. מולו ניצב האדם שהוא רצון שכולו קבלה לעצמו ובניהם יש שינוי צורה, זה לא מתחבר, מנוגד. ברוחני, שינוי הצורה יוצר פרוד. כשמנסים לחבר, האור מיד מסתלק מהכלי. אדם מושך אור והשפע מיד נמשך לתוך הכלי, אך מכיוון שרצה רק לעצמו, מטבע הכלי, האור הנכנס מרגיש לא שייך ומסתלק. הרצון נשאר ריק. במובן הפיזי אדם נהיה שבע אך מבחינה רוחנית, הניצוץ הסתלק. אדם שרוצה ליצור חיבור אמיתי, צריך שגם טבע הכלי יהיה נתינה, איך יעשה זאת? ישנה את הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת לתת, רצון לקבל על מנת להשפיע, בכל דבר ודבר. הכוונה הפנימית היא קובעת, מה שיש לו בלב, מה רצונו בפעולה יקבע אם יהיה חיבור או הסתלקות. אני אוכל על מנת שיהיה לי כוח לעזור או לטפל בילדי ... רצון הופך צינור (היפוך אותיות), כלי ששפע נמצא בו, כוס מלאה אם לא ניגע בה הנוזל יתעפש , צינור הוא כל הזמן בזרימה, אין לו שום דבר משל עצמו, רק מעביר ותמיד מלא, מתחדש כל הזמן. זה השורש של תיקון רוחני של כל מעשה, הפיכת הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת לתת, להשפיע. לאמץ הבנה זאת ללב ולהתבונן כך בכל צעד בחיים. בכל דבר לשאול איך אני יכול לתת? לקדש את הרצון שבעזרתו ניתן להעביר לנתינה, להשפעה.

תיקון הכוונה

הקב"ה רוצה את הלב, הרחמן מבקש את הלב, לא את המעשים אלא את הפנימיות, הרצון. המעשה יכול להיות אותו מעשה, אבל הכוונה מבדילה. הקב"ה בוחן לבבות. מבחוץ אדם יכול להראות נותן אך בפנים זה הכל קבלה לעצמו, את זה יכול לראות רק בוחן הלבבות. כשילד נולד מאחלים שיזכה לתורה, חופה ומעשים טובים. שואלים מה עניין בברכה? למה חופה קודמת? בעצם רק אחרי שאדם נכנס לזוגיות מעשיו נבחנים כמעשים טובים, מפני שרק אז הוא הופך למשפיע. רק אז הבחינה היא אמיתית. 
ההתעוררות הלב הוא עיקר ויסוד הכל. כך שהתיקון האמיתי הוא תיקון הלב. רבי נחמן כותב על התפילה, תשומת הלב בורחת במהלך התפילה, כי התפילות זהות 3 פעמים ביום, זאת התמודדות קשה. למרות שהאריז"ל אמר שאין שום תפילה זהה לשניה, ודוד המלך אמר "ואני תפילה" לא אני מתפלל אלא אני תפילה כפי שבאתי כך תפילתי. יש עצה מרבי נחמן בנושא והיא שלא להשגיח על בלבולים והרהורים שבתפילה כלל כי בוחן הלבבות הוא יודע אמת לאמיתה. שאף על פי מחשבות זרות, פנימיות מחשבתו לה' לבדו, כי כוונתו באמת לה' יתברך ומקבל תפילתו באהבה. ועל זה נאמר כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. ה' יודע את הרצון הפנימי ולכן העבודה האמיתית היא על הנקודה שבלב. כמובן שמלבד חשיבות הכוונה שבלב חשובים גם המעשים. לתקן את הלב, לתקן את הרצון, זאת עבודה ארוכה בשלבים, אך אדם יכול גם לקנות את עולמו בשעה אחת.

סיפור

מסופר על אלעזר בן דרודיה שהיה לו רצון לקבל לעצמו גדול מאד, איש שפל, בעל תאווה חזקה לנשים. יום אחד שמע שיש אישה בקצה העולם, עבור 10 זהובים תיתן לו משהו מיוחד במינו. החליט שחייב להשיג אותה. כשהגיע אליה שוחחו קצת וסיפר לה איך התאמץ לחסוך כסף על מנת להגיע אליה.  האישה התבוננה בו ואמרה כנראה שלך באמת אין תיקון, אתה אבוד... באותו רגע הזדעזע למשמע דבריה. יצא החוצה וצעק לשמים לרחמים ואלו ענו מה לנו לבקש עליך רחמים וכנ"ל האדמה וההרים... כולם דחו אותו. אחרי שראה שאין מי שיעזור לו, נפל על רצפה ופרץ בבכי נוראי. באותו רגע הבין את מקומו ואת הטעות שלו ועשה תשובה. מעוצמת התשובה פרחה נשמתו. ואז יצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר מזומן לעולם הבא. רבי יהודה הנשיא ששמע את זה בכה ואמר, יש מי שקונה את עולמו ברגע אחד. האר"י מגלה לנו סוד על סיפור זה. 
היה כהן גדול בבית המקדש, יוחנן כהן גדול. היה נעלה ביותר, אחרי 70 שנה עזב את התורה ונעשה כופר בעיקר האמונה. למעשה במשך 70 שנה עשה את הדברים כדי לקבל שכר. בזמן תפילת נפילת אפיים החליפו את נשמת שניהם בשמיים. סיפור זה בא להראות את עניין הכוונה. גם מצד ההלכה, כתוב שאדם עושה מצווה יעשה בכוונה ולעיתים ללא כוונה לא יצא במצווה. מצווה, זה לצוות, לחבר, חיבור רוחני שיוצר מצב של אחדות במציאות.

להקשיב ללב

ישנו המושג של להקשיב ללב,  ההבנה שהלב הוא מרכז, עיקר התיקון, וצריך להבין מתי צריך להקשיב ללב. אנחנו במציאות של בלבול, אדם גדל בלי הדרכה רוחנית בבית, ובסביבה, לא למד שיש לו ישות רוחנית, אלא רק שיש לו גוף, הישגים ויכולות, יש לו תפקיד, להיות הכי טוב, מצטיין. במהלך החיים הוא יכול לרכוש את ההבנה שהגוף הפיזי הוא רק קליפות, עבד כי ימלוך, הגוף הופך לשולט במקום שהנשמה תמלוך. השינוי שצריך לבצע הוא שהגוף ישרת את הנשמה. ישנה דרך תורה וישנה דרך ייסורים. דרך תורה = הוראה רוחנית, להבין שאתה נשמה קדושה, חלק אלוק ממעל, להבין מה הרצונות של הנשמה וכיצד מקדשים את הגוף עם הרצונות האלו. דרך ייסורים = הולך ונתקל בקיר נופל לבור ושוב ושוב ... עד שעולים על המסלול. זה בדרך כלל תהליך מעורב דרך תורה ודרך ייסורים, תמיד יש גם לימוד וגם קירות שנתקלים בהם, הלימוד אינו מושלם. "את אשר יאהב ה' יוכיח". 
מתוך כך נולד המושג להקשיב ללב, שאדם יבין לאן הוא הולך בעולם כשהכול מסתיר את זה ממנו, הלב צועק לא רוצה רק את העולם הגשמי המבולבל הזה. אולם לרוב הרצונות של הלב מקולקלים אבל הם לפחות אמיתיים, לא מדומיינים. בגלל שאין הכוונה רוחנית צריך להקשיב ללב. אבל צריך לדעת שבדרך הרוחנית יש מלך שזה ר"ת מח, לב, כבד, כשהמוח שולט על לב. צריך להגיע למצב שהמח הוא המדריך ואז בסופו של דבר אחרי התיקון אפשר לחזור ולהקשיב ללב, כי הלב מתוקן ואז יש איחוד מוח ולב, שיש רצון לתת ולא רק לקבל לעצמו. לשים בראש מה נכון, מה אמת, מה קדוש.

התיקון יבוא דרך ענווה

העיקרון שלמדנו לפי תורת הקבלה הוא שאנחנו רוצים להיות משפיעים. אדם מקבל הבנה מתוך הרצאה, ספר, חבר ומבין שהוא צריך לא להיות כעסן, גאוותן, הוא מבין שזה נכון, אך עכשיו הוא צריך להוריד את זה ללב. זה לא פעולה פשוטה כי הרצונות שלנו הם לא בידים שלנו ברובד מסוים. יש עדיין בפנים רצון ישן בסיסי אגואיסטי שלא עובר כל כך מהר. הרצון שלנו הוא מהקב"ה, אם אדם היה מחליט מה הוא רוצה היה מחליט רק טוב וזהו, לתת. אך את שורש הרצון רק אחד יכול לתקן, מי שנתן לך אותו. אותה מהות רוחנית היא יכולה לתקן. זה נקרא לב האבן. מקור הרצונות שוכן בלב. בתוך הלב גם יש חלוקה ל 10 ספירות, מלכות של המלכות זה לב האבן, בלב האבן לא יכולים לגעת. אדם צריך למצוא חן במרומים, כדאי שיגידו, מגיע לו, הוא התייגע, תיקן את ה-9 לכן משנים לו גם את לב האבן. נוצרה מציאות רוחנית שמוכנה ללידת הדבר הבא. אדם כדי לזכות לתיקון צריך לזכות לענווה. הקושי הכי גדול הוא תיקון הלב, להפוך את הנקודה הפנימית של הרצון לקבל לעצמו לרצון להשפיע. הבעל שם טוב לפני מותו צעק "אח, עולם עולם איך דילגתי מעלייך" ומיד ביקש מבורא עולם שיציל אותו מרגל גאווה. גם ברגע האחרון יש לאדם חשש שאולי הייתה בו גאווה. אם אדם הצליח בעבודה הרוחנית הזאת הוא יכול ליפול ברגע למקום שבו יחשוב אני עשיתי את זה, ואז כל העבודה נופלת על הגאווה. המסע הרוחני חייב להסתיים שהצעד האחרון לא יעשה על יד האדם, את לב האבן יתקן רק הקב"ה. אם הוא מגיע לנקודה הזאת בלי הענווה המתאימה זה לא יקרה. בסופו של דבר ענווה היא שורש התיקון.

הרמז שבאבן

אבן טומנת בתוכה הרבה משמעויות: הסתרה , חסימה (על הבאר), עצירה של שפע, אך גם אבן השתייה שהיא קודש הקודשים, המקור של העולם. אבן = אב ובן. זה סוד הריבוי והצמיחה, סמל להמשכיות, שפע רוחני וגשמי. בתפילה יש שיר "טהר ליבנו לעבדך באמת..." אתה מטהר את ליבנו, אדם יעשה הכל עד הנקודה ואז יוותר על עצמו לחלוטין ואז המהות הרוחנית תטהר את ליבנו. המילה באמת, מעבר לפשט היא מציאות של כל הכלים הרוחניים. כנגד כל איבר יש אות, מ-א עד-ת ובאמצע-מ = אמת, זה דבר שלם, כולל את הכל. "לעבדך באמת" זה עם כל הכוחות והכלים וכל האיברים עם כולי בכולי.  כלים= רצונות, באמת זאת אומרת בכל הכלים, שכל הרצונות יהיה בשבילך. בקריאת שמע אנחנו אומרים יהיו הדברים האלה על ללבך, למה על ולא בתוך, יש פירוש, תשים הכל על הלב וכשהאבן תוסר מהלב הכל ייפול פנימה. אם יוסר לב האבן העבודה תהיה שלמה. מתחת לאות-א מסתתרת האות האחרונה-ת מתחת ל-ב מסתתרת א מתחת ל-נ מסתתרת מ 
אבן = אמת, מתחת לאבן נמצאת האמת שלימות התיקון. הנביא יחזקאל מביא בנבואת אחרית הימים:"ולקחתי אתכם מהגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאתכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר".