חינוך ילדים באור הקבלה 1
העצמת הטוב
בכל הורה קיים הרצון לגונן ולשמור על ילדיו בכל עת, ללוות אותם בדרך גדילתם ומסלול חייהם, להשגיח עליהם בכל צעדיהם, לתת להם רק טוב. אך עד כמה שנרצה, מובן שלא תמיד נוכל "להיות שם" בשביל הילד שלנו ולשמור על הטוב שלו. לא תמיד נהיה איתו בכל האתגרים שהחיים מציבים בפניו, ברגעים של בחירה שיצטרך להתמודד איתם, בהחלטות הרבות שצפונות בכל רגע חדש. לכן חשוב שנבין תחילה כי תפקידנו המהותי מכל הוא להאציל לילד תחושת עצמאות ואחריות. לא עצמאות של "ילד מפתח", גם לא אחריות של עול על כתפיו, כזאת שעלולה להכביד עליו. אלא חוש של אחריות רוחנית ובשלות פנימית להתמודד עם אתגרי החיים, החל מגיל צעיר. כפי שמגדיר זאת האדמו"ר מפיאסצ'נה, הידוע בכינויו, "הרבי של הילדים": "העיקר הוא להכניס בליבו דעה זו, שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך..." (חובת התלמידים), שלא האבא ולא האמא ולא המורה הם המחנכים שלו, אלא הם המדריכים, העוזרים, האוהבים, התומכים, והוא, עליו מוטלת האחריות הגדולה של חינוך נשמתו. גם הוא קיבל, כמו כולם, מתנה גדולה מבורא עולם, וגם הוא צריך לשמור עליה בכל נפשו, להשגיח על הטוב שבו שלא יתקלקל. מהלך זה של העצמת הנקודה הפנימית בנפשו של הילד היא אולי המתנה הכי נפלאה שאנו כהורים יכולים לתת לו כצידה לדרך החיים.
הנחות יסוד
א. חינוך עצמנו
בטרם נכנס לעומקם של הדברים, חשוב שנניח לפחות שתי הנחות יסוד שהן עמודי טווח בחינוך בדרך הפנימיות, באור התורה וחכמת הקבלה. הנחת יסוד ראשונה היא מוקד החינוך. כשאנו באים לחנך את ילדינו, את מי בדיוק אנחנו מחנכים? ידוע הסיפור על אותו אברך שזה עתה נולד לו בן ראשון. האברך האחראי ניגש אל ביתו של ה"חפץ חיים", ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, ושאל אותו, אימתי מתחיל גיל החינוך. שאל אותו ה"חפץ חיים", בן כמה אתה? ענה האברך, בן עשרים. אמר לו ה"חפץ חיים", אם כן אתה באיחור... גיל החינוך התחיל לפני עשרים שנה.
כולנו הרי היינו רוצים שהילדים שלנו יהיו לכל הפחות יותר טובים מאתנו, כמו מודל משופר, ובגלל זה אנו טורחים כל כך בגידולם ובחינוכם. בשיחותיו בנושא החינוך מסביר הרב מרדכי שיינברגר שליט"א: "בני הבית, המחנכים, צריכים בעצמם להיות מחונכים. אפילו אלה שגדלו בחינוך טוב, כשהם באים לחנך הם צריכים עוד הפעם לחנך את עצמם. כמו שמי שהולך להוכיח אחרים, אף על פי שהוא שלם באותו הדבר, לפני שמוכיח, צריך לעלות דרגה".
למה זה כל כך חשוב שגם אנחנו נחנך את עצמנו? בפשטות, מפני שללא דוגמא אישית זה לא ילך. לילדים שלנו יש חיישנים מאוד מדויקים. זה לא משהו ששיך לגיל או לאינטליגנציה, זאת תכונה פנימית שהבורא נטע בהם. הם מרגישים בדיוק מתי ההורה "מרמה" ומתי זה "פיו וליבו שווים". אי אפשר להורות לילד דרך מסוימת, כמו למשל לדון כל אדם לכף זכות, בלי שאצלנו בלב יש קיום לדבר. למשל, בית שבו ההורים מדברים לשון הרע, זה לא משנה כמה פעמים הם יגידו וילמדו את חשיבות השמירה על הלשון, הילדים לא יפנימו את הדברים, ובסופו של דבר יתנהגו בדיוק כמו ההורים.
בהמשך המאמרים נראה איך בכל זאת, למרות שאנחנו בודאי לא מושלמים וטרם סיימנו את תהליך חינוך ותיקון עצמנו, בכל זאת אפשר לחנך ולהעביר תשדורת נכונה לקטנים. אולם לעת עתה חשוב שנזכור את דבריו של ריש לקיש בגמרא, "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא מציעא). לא נוכל לחנך את ילדינו בלי שנחנך את עצמנו תחילה.
דוד המלך אומר בתהילים, "כחצים ביד-גבור, כן, בני הנעורים" (תהילים קכז" ד'), והוא רומז על עוד מעלה של חנוך עצמנו למען ילדינו. חז"ל אמרו, "איזה הוא גיבור, הכובש את יצרו" (אבות ד' א'). ככל שאנחנו כובשים את יצרנו, זאת אומרת, מתקנים את מידותינו, כך החיצים שהם הבנים יוכלו להתקדם יותר טוב בחיים. במילים אחרות, ככל שאקשוט את עצמי יותר, כשהאות ט' מתחלפת עם האות ת', ככל שהקשת שלי תימתח יותר, כך יוכלו הילדים לצאת אל דרך טובה יותר שתעניק להם את החופש להיות מי שהם באמת.
ב. מי הם ושל מי הם?
הנחת יסוד שניה נוגעת לעצם מהותם הרוחנית של ילדינו. מסופר על הרבי מלובביץ' שהיה יושב ומחלק דולר לכל אדם לברכה. שעות וימים היו עומדים בתורים ארוכים מאות ואלפי יהודים לפניו. יום אחד עמדה בתור גברת מבוגרת במשך כמה שעות וכשהגיעה לרבי כבר היתה עייפה ורגליה בקושי נשאוה. מיד שאלה את הרבי כיצד הוא מחזיק מעמד בגילו כל כך הרבה שעות בלי למצמץ כלל. הרבי ענה לה תשובה מאירה: גברת, כאשר סופרים יהלומים לא מתעייפים...
תורת הקבלה מסבירה שבכל יהודי יש ניצוץ אלוקי ממעל ממש. הילדים שלנו הם יהלומים וגם יהלומים הם בתחילה קצת מלוכלכים ולא מלוטשים כלל. לוקח זמן רב ויגיעה לא מועטת להביא יהלום למצב הרצוי. בתהליך הגידול של ילדינו אנו צריכים תמיד לזכור שבתוך הגוף הקטן הזה ישנו יהלום גדול, ישנה נשמה גדולה שבאה לעולם הזה לעשות את התיקון המיוחד לה. בורא כל הנשמות הפקיד בידינו אוצר. פיקדונות יקרים שקיבלנו, על מנת שנטפל, נגדל ונחנך אותם ונסייע בעדם בתהליך הצמיחה הגשמית והרוחנית כאחד.
בתורה כתוב, "בנים אתם, לה' אלקיכם" (דברים י"ד א'). חשוב להפנים את העובדה שלבורא אין "נכדים", כולנו ה"ילדים" שלו. מבהיר הרב שיינברגר שליט"א: "אנחנו לא בעלי בתים על הילדים שלנו. כדאי שנשכח מהדבר הזה. זה הילדים של הקב"ה. "ה' אמר אלי בני אתה--אני, היום ילדתיך" (תהילים ב' ז').הקב"ה אומר לנו, אל תחשוב שאתה נולדת מתי שנולדת, אני ילדתיך היום! אתה הבן שלי". ממשיך הרב שליט"א: "כמו שהכסף לא שלנו, הרכוש לא שלנו, גם הילדים לא שלנו". זוהי תובנה חשובה לכל מי שרוצה להצליח בחינוך ילדיו.
הרב שליט"א מדייק אותנו עוד ומוסיף: "יש לנו אחריות גדולה, מי שיש לו ילדים, הקב"ה מסתכל רק עליו. איך הוא מתנהג עם הילד, מה הוא נותן לילד, מה הוא משקיע בילד, ומה זה החינוך שהוא נותן". בעל הפיקדון מצפה שנדאג ונשמור על פקדונו. לכן חשוב מאוד להפנים שהורות זה לא תחום הפקר שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. ניתנו לנו יהלומים למשמרת, זאת זכות גדולה מאוד וזאת המשימה הכי מאתגרת והכי נפלאה בעולם.
מטרת המאמרים
בחרנו להקדיש את הזמן לכתיבת מאמרים אלו מפני שבדור שלנו, הילדים אמנם זכו לתשומת לב רבה ולמעמד נכבד של ריבוי זכויות ואפשרויות בחירה הולכות וגדלות, אולם יחד עם שינוי זה והשינוי הגדול שקורה בעולם באופן כללי, תחושתנו היא שתחום ההורות נקלע לאתגרים חדשים ובמכלול הבעיות הסבוכות של דורנו מסתמנת דוקא בתחום החינוך בעיה קשה במיוחד. המדיה, הטלוויזיה, האינטרנט ועולם הפרסום הפכו למחנכים הראשיים ברב חלקי החברה, וגם מי שעדין משתדל לתת חינוך כהוגן לילדיו, מתמודד עם קוצר הזמן האופייני לחיים בדורנו, עם לחץ סביבתי גובר והולך ועם חוסר הכוונה לגבי יכולת התמודדות עם הדור הצעיר.
אמנם הרבה מילים נכתבו בנושא זה ורבים ה"מומחים" שצמחו בקרבנו. אבל אם נחפוץ באמת לגלות טפח בתחום כה חשוב, מחויבים אנו לחקור ולדרוש בשורש העניין. התחלנו בהנחות יסוד ובמאמרים הבאים נמשיך ונראה מה אמרו חכמי הדורות, מה אומרת תורת הקבלה ואיך מתוך מקורות אלו נוכל לקבל עצות שוות לכל נפש על מנת להצליח במשימה הכי חשובה שקיבלנו, גידולו המוצלח של הדור הבא.
ניתן להאזין להרצאה בנושא דרך הקישור הבא:
חינוך ילדים ע"פ הקבלה
האזנה נעימה ומועילה