האם קפיצה של חולה סכיזופרניה על פסי רכבת נחשבת כתאונת דרכים?

שאלה זו נדונה בת.א 1764/05 ע' א' צ' נ' רכבת ישראל בע"מ, הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ ואח'.

שם דובר בצעיר כבן שלושים, אשר היה מוכר לשירותי בריאות הנפש כחולה נפש שאובחן כסובל מסכיזופרניה, ואושפז 6 פעמים בבית חולים פסיכיאטרי בטרם הקפיצה על פסי הרכבת. (חשוב להיוועץ בעורכי דין לתאונת דרכים) בעקבות הפגיעה ע"י הרכבת, נפצע התובע קשות, נותח, ידו נקטעה והוא היה מאושפז חודשים ארוכים בשיקום. התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לתאונות דרכים, ועל כן, על הנתבעות לפצותו על נזקיו. הנתבעות, מבטחות הרכב, טענו כי אין מדובר בתאונת דרכים, אלא במעשה מכוון של ניסיון התאבדות, המהווה חריג להגדרת תאונת דרכים שבחוק, אשר איננה מזכה בפיצוי. (חשוב להיוועץ בעורכי דין לתאונת דרכים) שאלה נוספת היא האם מצבו הנפשי של התובע במועד התאונה היה מעורער במידה כזו, שנשללו ממנו כושר השיפוט והרצון הדרושים לשם עשיית "מעשה מכוון" השולל את היותה של התאונה – "תאונת דרכים".

התכלית החקיקתית העומדת מאחורי הסייג הנוגע ל"מעשה במתכוון" נעוצה בתקנת הציבור: כאשר גורם הפגיעה מכוון – אין מדובר ב"תאונה" אשר אמורה להתרחש במקרה, ואין להטיל על הציבור את חובת הפיצוי בגין סיכון שכזה. תכלית זו אינה מתקיימת במקרה בו נגרמה התאונה כתוצאה ממעשהו של אדם מעורער בנפשו, אשר אין לדעת אם התכוון לשים קץ לחייו או שמא לא הבין את טיב מעשיו.

לאחר בחינת נסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי מקובלת עליו עמדת התובע, לפיה לא היה מודע כלל למעשיו, ואיבד את כושר שיפוטו ובוחן המציאות, ולכן לא גיבש כוונה להתאבד. (חשוב להיוועץ בעורכי דין לתאונת דרכים) בית המשפט התבסס על חוות דעתו של הפסיכיאטר, שבדק את התובע וקבע שמחד גיסא מצבו של התובע בשנים שלפני התאונה היה במגמת התדרדרות, וכי הוא סבל ממחשבות שווא של גדלות ורדיפה, אשר היו יכולות לגרום לו לחשוב שביכולתו לעצור רכבת. בית המשפט קבע כי מהחומר הרפואי שבפניו, אין מחלוקת שהתובע סבל מסכיזופרניה הבפרנית קשה, אשר בעת התפרצותה, מעת לעת, גרמה לו למחשבות שווא של רדיפה וגדלות, ופגעה בצורה ממשית בכושר השיפוט ובוחן המציאות. מחלה זו היתה בתהליך של הידרדרות והחמרה, עם פרוגנוזה לא טובה. אשר למצבו של התובע במועד התאונה, הרי שמן העדויות שהובאו לגבי התנהגות התובע ברגעים שקדמו לתאונה עולה תמונה ברורה למדי, לפיה הוא לא התנהג כאדם בריא בנפשו (חשוב להיוועץ בעורכי דין לתאונת דרכים).

לאור מכלול הראיות שפורטו, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימת אפשרות יותר מאשר סבירה כי התובע סבל בעת התאונה ממחלת נפש פעילה או מהתקף פסיכוטי, שפגמו בכושר השיפוט ובוחן המציאות שלו. לכן התנהג בצורה מוזרה, ודבריו ומעשיו לא היו מובנים לעדים שראו אותו וניסו לתקשר עמו ללא הצלחה (חשוב להיוועץ בעורכי דין לתאונת דרכים).

מסקנת בית המשפט היתה כי טענת הנתבעים בדבר פטור מאחריות לפיצוי התובע בשל "מעשה שנעשה במתכוון" נדחית. האירוע בו נפגע התובע הוא "תאונת דרכים" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק פלת"ד, והתובע זכאי לפיצוי לפי חוק זה.