מעבר של חוויה מזעזעת

מי שאיבד אדם קרוב יכול לספר על תחושות מזעזעות שמרטשות לחלוטין את דרך חייו מהעבר. לכן כל מי שעבר חוויה קשה זו מחפש דרך התמודדות עם אובדן על מנת לראות כיצד הזיכרונות הם משהו שאפשר להתמודד איתו בצורה חיובית ועל מנת לראות כיצד ניתן להחזיר במהרה את החיים למסלולם.

אנו נקשרים למי שאנו חיים איתו ובאופן טבעי בין אם מדובר באב, אם, אחים, בעל או אישה, ובמקרים מחרידים גם בילדים, הרי שאנו יכולים להרגיש בצורה רבה כיצד חלק מהזהות שלנו נקרעת מאיתנו ברגע שהם נפטרים. במיוחד במצבים שבהם המוות היה פתאומי אפשר לראות כיצד האבל תופס את מקום השמחה.

חשוב מאוד לדבר

מקרה מוות מביא למצב שבו כל אחד יכול להרגיש עד כמה הוא בודד לפתע. כואב לראות כיצד מי שהרגיש שהמנוח היה המשענת האמיתית שלו בחיים, מרגיש כעת בודד עוד יותר ופשוט אינו מוצא את עצמו גם אם הוא מוקף פיסית באנשים למשך תקופה מסוימת לאחר המוות.

דרך התמודדות עם אובדן של משענת כזו היא לא פשוטה.

בסיפור היהודי הקצר "מועקה" מסופר על עגלון שאיבד את בנו, וכל רצונו הוא למצוא מישהו מבין הרבים שעולים על עגלתו שיקשיב לדבריו ויאפשר לו לפרוק מעט את מועקתו. לאחר שאין הדבר קורה במשך כל היום הוא מסיים את יום עבודתו ומוצא את עצמו שופך את לבו בפני סוסתו. הדבר אומר שחשוב למצוא בן/בת שיחה אמיתיים.

למצוא את הדרך להתאוששות מרשימה

לא מעט אנשים שומעים במצבים קשים את הקלישאה שאומרת ש"החיים חייבים להימשך". אין ספק שכיצור שכל עניינו הוא הישרדות האדם באמת עושה הכול על מנת שהחיים ימשיכו, אך דווקא בשל העובדה שאנו בני אדם, ולכן הרגשות שלנו עזים, אנו מחפשים ומבקשים לחיות בצורה שמחה הרבה יותר.

לכן דרך התמודדות עם אובדן צריכה להיות מושתתת על אלמנטים בונים שמסייעים לשארים לחזור לחיים כמה שיותר "תקינים" ואף יותר מזה. דרך פעולות פיסיות ורגשיות גם יחד יכול מי שנשאר מאחור להרגיש טוב יותר ולראות כיצד מציאת מי שמקשיב לו, ולא רק מלווה אותו זמנית אלא תומך בו בצורה כנה ומחליט להיות שותף אמיתי שלו, יש סיכוי רב לצאת לדרך חדשה.