כבן למשפחת עולים בשנותיה הראשונות של המדינה חונכת לערכים של עבודה, קודם כל עבודה, זה הגלגל המניע, צריך פרנסה כדי לאכול ובעיקר כדי להתקדם. הוריך סבלו מאוד כאשר הגיעו, ישנו במעברות ועברו תקופת צנע בה חולקו תלושי מזון. לאט לאט הם חסכו מהמעט שהיה, העיקר שיצליחו לצאת מזה, להגיע לדירת שיכון, וכל זה כדי לתת עתיד טוב יותר ואיכות חיים לך, ילדם האהוב.
אתה, שראית בסבלם של הוריך, לא היית בטוח שרק בעבודה קשה תוכל להתקדם בדרכך בחיים. ראית חברים של הוריך שעסקו במקצועות חופשיים שעשו לעצמם הון לא קטן בעבודה קלה הרבה יותר.
לאחר שסיימת את שירותך הצבאי ופנית לשוק התעסוקה, המציאות טפחה על פניך וגילית שהעתיד אינו מזהיר- שלל העבודות המוצעות לך הנו דל ובעיקר עבודה קשה עם שכר מועט. לא רצית ללכת בדרכם של הוריך, הרגשת שאתה צריך להיות שונה, אולי להראות שזה אפשרי.
לאחר התייעצויות עם חברים ובני משפחה, ובעיקר לאחר סינון קפדני של מה אתה לא רוצה לעשות, הגעת להחלטה שכדי להתקדם בחיים ולפרוץ לשוק העבודה בגדול אתה חייב להיות עצמאי, אולי אפילו בעל חברה. ואכן, על פי הרגשה זו פעלת, בדקת מה אנשים צריכים, מה תוכל לעשות עבורם כדי שתמיד תהיה פרנסה בנמצא.
אחד מחבריך סיפר שיש לו חבר שהקים חברה לשירותי ניקיון במרכז הארץ. הוא התחיל בקטן עם שני עובדים וקיבל לידיו את אחזקת אחד מבנייני המשרדים הגדולים במרכז ולאחר רק שנתיים הכפיל פי חמישה את כמות העובדים, מפני שעם ההמלצות הטובות שקיבל הצליח לסגור חוזי שירות ארוכי טווח עם בעלי בניינים נוספים. רעיון טוב, אמרת לעצמך, והתחלת לחקור את התחום.
נפלה ההחלטה- אתה תקים חברה לשירותי ניקיון. בישרת להוריך וביקשת את עזרתם בגיוס כספים לתחילת הדרך. הוריך, שאמצעיהם דלים, נתנו לך סכום זעום של חמשת אלפים שקל, ולצערך נדרשת לעזרתו של הבנק שהסכים להלוות לך את הכסף אבל בתנאים גרועים עם ריבית גבוה. בחוסר ברירה הסכמת, אבל זה לא מה שיעצור את החלום שלך לפתוח חברה לשירותי ניקיון בתל אביב והסביבה. בעבודה קשה בהתחלה תוכל אחר כך להתקדם.
וכך היה, קנית ציוד כגון מכונה לשטיפת רצפות, שואב אבק תעשייתי, מטאטאים, מגבים, סמרטוטים וחומרי ניקוי בגלוני ענק.
המזל האיר לך פנים. גם אתה, לאחר שנתיים החזרת את ההלוואה לבנק ואפילו נשאר לך את הכסף הדרוש להרחבת העסק. הוריך פשוט גאים שאתה בנם. עשית את זה.