טיולים עבור הציבור הדתי ם לא דבר של מה בכך. כל טיול דורש התארגנות אבל עבור דתיים ההתארגנות הרבה יותר מורכבת ומצריכה מבעוד מועד חשיבה על כל פרט ופרט בלו"ז. אדם דתי צריך להתחשב בזמנים ובמועדים כמו גם באיסורים הנוגעים להילכות כשרות. טיולים לציבור הדתי מחייבים דיוק מרבי לגבי הזמנים. כשמטיילים ביום שישי צריך לקחת בחשבון את זמני כניסת השבת וכל המשתמע מכך.
מבחינת כשרות גם בישראל זה סיפור מורכב כאשר לא תמיד ניתן למצוא שירותים שונים עבור הציבור הדתי לדוגמא קייטרינג לשבת חתן כאשר הקייטרינג עצמו הוא בהכשר של מהדרין או גלאט כושר.
בתוך הדתיים ישנה שונות מבחינת היחס לכשרות כאשר יש זרמים שמחמירים יותר או מהדרים יותר בנושא הכשרות ויש כאלו שפחות, יש כאלו שיסתפקו באוכל שיש לו חותם כשר של הרבנות ויש כאלו שילכו רק לפי חותם הרב שלהם. כל עוד נמצאים בארץ ניתן באזורים מסויימים למצוא הכשרים שונים ולהקפיד על הכשרות. כשנוסעים לחו"ל, זה יכול להיות סוג של מבצע.
האופציות העומדות בפני האדם הדתי המטייל הן לקנות את רוב האוכל בארץ: כלומר, להיסחב עם קופסאות שימורים רבות ולערות מחקר מעמיק על מדינת היעד בתווקה לאתר מסעדה כשרה. כמובן שיש מדינות שזה פחות מורכב למשל בארה"ב בניו יורק שי מספיק מקומות של יהודים וישראלים כך שניתן למצוא אוכל כשר אבל במדינה כמו ספרד לדוגמא (ולא לקחנו מקרה קיצוני) הקושי למצוא מסעדה כשרה יהי גדול יותר.
אופציה נוספת העומדת בנםי הציבור הדתי והיא האופציה הפשוטה יותר מבחינה לוגיסטית היא להצטרף לטיול מאורגן המיועד לציבור הדתי. בטיול מאורגן אין צורך לדאוג לכל ההתארגנות הלוגיסטית מבחינת בתי מלון שניתן לאכול במטבח שלהם, זמני הגעה לבית מלון בשישי ובכלל לכל הנושאים הונים המחייבים את האדם הדתי להקפיד עליהם כולל הבאת ציוד מתאים כגון יין לקידוש, נרות שבת, נר הבדלה וכולי. הטיול מתוכנן מהמסד ועד הטפחות באופן המתאים לציבור הדתי. גם כאן סביר להניח שמי שמקפיד על כשרות בד"ץ יתקשה למצוא טיול מתאים וטיולים אלו מתאימים יותר לכיפות סרוגות ולשומרי מסורת. החיסרון המרכזי הוא שלא כולם אוהבים לטייל עם אנשים שהם לא מכירים וחולקים ולא בטוח חולקים איתם הרבה במשותף מלבד היותם דתיים.