תנ"ך - קהלת פרק ה
א אַל - תְּבַהֵל עַל - פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל - יְמַהֵר, לְהוֹצִיא דָבָר - לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל - הָאָרֶץ, עַל - כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים.
ב כִּי בָּא הַחֲלוֹם, בְּרֹב עִנְיָן; וְקוֹל כְּסִיל, בְּרֹב דְּבָרִים.
ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים, אַל - תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ - כִּי אֵין חֵפֶץ, בַּכְּסִילִים: אֵת אֲשֶׁר - תִּדֹּר, שַׁלֵּם.
ד טוֹב, אֲשֶׁר לֹא - תִדֹּר - מִשֶּׁתִּדּוֹר, וְלֹא תְשַׁלֵּם.
ה אַל - תִּתֵּן אֶת - פִּיךָ, לַחֲטִיא אֶת - בְּשָׂרֶךָ, וְאַל - תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, כִּי שְׁגָגָה הִיא: לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל - קוֹלֶךָ, וְחִבֵּל אֶת - מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.
ו כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים, וּדְבָרִים הַרְבֵּה: כִּי אֶת - הָאֱלֹהִים, יְרָא.
ז אִם - עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, תִּרְאֶה בַמְּדִינָה - אַל - תִּתְמַהּ, עַל - הַחֵפֶץ: כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים, עֲלֵיהֶם.
ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, בַּכֹּל היא (הוּא) - מֶלֶךְ לְשָׂדֶה, נֶעֱבָד.
ט אֹהֵב כֶּסֶף לֹא - יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי - אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם - זֶה, הָבֶל.
אדם שחושב שאם יהיה לו X אז הוא יהיה מאושר, אדם כזה שוגה לחלוטין, כי אדם כזה לעולם לא יסתפק במה שיש לו. כי מי שאוהב כסף וחושב שהכסף יביא לו אושר
הוא לעולם לא יהיה מאושר. ולכן כמובן עליך להנות מעצם העשיה שלך ולא רק מהמרדף.
י בִּרְבוֹת, הַטּוֹבָה, רַבּוּ, אוֹכְלֶיהָ; וּמַה - כִּשְׁרוֹן, לִבְעָלֶיהָ, כִּי, אִם - ראית (רְאוּת) עֵינָיו.
ככל שיש לאדם יותר, כך זה מאפשר לעוד אנשים להנות ממה שיש לו. אך הוא לכשעצמו לא יכול לישון על 2 מיטות במקביל או לאכול פי 2 מאשר הגוף שלו מסוגל. ולכן לפעמים האדם מתאמץ לריק, כי בכל מקרה הוא כבר לא יכול להנות עוד יותר מאשר הוא נהנה, חוץ מאשר לראות בעיניו אנשים אחרים שנהנים ממה שיש לו.
יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם - מְעַט וְאִם - הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע, לֶעָשִׁיר - אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ, לִישׁוֹן.
כאן מתבצעת השוואה בין ה"עובד" לבין ה"עשיר". העובד זה אדם שהולך בבוקר לעבוד ושלא משנה לו כמה הוא סגר ביומית שלו אם מעט או הרבה, העיקר שיש לו כדי צרכו לאכול. אדם זה אוכל כדי צרכו ולא מפוצץ מאוכל, אך כשהוא הולך לישון השינה שלו מתוקה, כי הוא לא רוצה יותר מאשר מה שהוא צריך. לעומתו יש את העשיר, שהוא אומנם הולך לישון עם בטן מלאה ומפוצץ מאוכל ומשבע, דהיינו יש לו הרבה מעבר למה שהוא צריך, אבל מצד שני העושר שלט לא מניח לו לישון, כי כל הזמן מטרידות אותו מחשבות על בעיות בעסקים שלו וכיו"ב. אז מי נהנה מהחיים יותר ?
יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ.
יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא, בְּעִנְיַן רָע; וְהוֹלִיד בֵּן, וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה.
יש גם מקרים שבהם אדם עובד מאוד קשה ואז הוא מאבד את כל הכסף שהוא הרוויח בהמון מאמצים ואין לו כסף להאכיל את הילדים שלו. אז האם בעצם האדם הזה יצא לו משהו מכל המאמצים שלו ? זה רלוונטי כמובן גם לאנשים שמתים צעירים באיזו תאונה או שתוקפת אותם איזו מחלה שלא מאפשרת להם להנות ממה שיש להם. ככה שאם הם לא נהנה תוך כדי עשייה, הרי שכל העשייה שלהם היתה לריק.
יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא; וּמְאוּמָה לֹא - יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ, שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ.
טו וְגַם - זֹה רָעָה חוֹלָה, כָּל - עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ; וּמַה - יִּתְרוֹן לוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ.
טז גַּם כָּל - יָמָיו, בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל; וְכָעַס הַרְבֵּה, וְחָלְיוֹ וָקָצֶף.
יז הִנֵּה אֲשֶׁר - רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר - יָפֶה לֶאֱכוֹל - וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל - עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת - הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי - חַיָּו אֲשֶׁר - נָתַן - לוֹ הָאֱלֹהִים - כִּי - הוּא חֶלְקוֹ.
כנ"ל, האידיאל הוא להיות בריא, לאכול ולשתות ולהנות מהעמל עצמו תוך כדי תנועה קדימה.
יח גַּם כָּל - הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן - לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְלָשֵׂאת אֶת - חֶלְקוֹ, וְלִשְׂמֹחַ, בַּעֲמָלוֹ - זֹה, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.
"לשמוח בעמלו" = לשמוח גם מעצם העמל עצמו כנ"ל
יט כִּי לֹא הַרְבֵּה, יִזְכֹּר אֶת - יְמֵי חַיָּיו: כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה, בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.
קרא עוד על כסף , תנ"ך , חשיבה חיובית , התאמצות , אושר , שמחה , אימון אישי קואצינג ועוד ...