בזמן עבר רק אנשים שהיו בני המעמד הגבוה היו עשויים לרכוש לעצמם תארים אקדמיים אולם בימינו הלימודים הם נחלתם של הכלל ואלו שימצאו זמן ויכולת לפעול יהיו מסוגלים ללמוד לתואר ראשון ושני ואף שלישי. לימודי התואר הראשון הפכו כיום לסוג של תנאי הכרחי על מנת לעבוד בכל מיני מקומות עבודה אבל לימודי תואר שני הם למעשה הכשרה לכאלה המבקשים להרחיב את ידיעותיהם.

עכשיו אפשרי להתקבל לתואר שני כמעט בכל תחום לימודים, המסלולים לתואר שני יכולים להיות בתחומי לימוד הרוח והפילוסופיה, מקצועות הרפואה, במנהל עסקים או בפסיכולוגיה, במדעי ההתנהגות, התקשורת, המחשבים וכן הלאה. קיימים מסלולים שבשביל ללמוד בהם תצטרכו לעבור לימודי השלמה של התואר הראשון באותו התחום, במידה ולא למדתם אותו. תקופת קורסי ההשלמה משתנה ביחס לנקודות הזכות שהספקתם לצבור בלימודי התואר הראשון.

לימודים לתואר שני הם לימודי התמחות והעמקה בכל מיני נושאי לימוד, עליכם להכיר כי לימודי התואר הראשון לא חייבים להיות מקבילים לתואר השני ולמעשה מותר ללמוד תחום התמחות שונה לחלוטין מהלימודים בתואר הראשון.

לאור האמור, יש להבין שיש אי אלו מקצועות שאי אפשר לעסוק בהם עד הסוף כאשר אין את התואר הראשון באותו התחום. לדוגמא, בנאדם לא יוכל לעסוק בפסיכולוגיה קלינית מבלי שרכש השכלה בלימודי תואר ראשון בשילוב עם לימודי תואר שני בפסיכולוגיה. בניגוד גמור, כל אדם שמחזיק בידו תואר ראשון כלשהו רשאי, במידה ואכן עומד בתנאי הקבלה, להמשיך ללימודי תואר שני בחינוך, גם אם לא התמחה בלימודי חינוך ומחזיק בתעודת הוראה.

אחת מההחלטות המרכזיות שחשוב לקחת במעמד הההירשמות ללימודי תואר שני היא האם תחליטו להתקבל למסלול המחקרי (מסלול שכולל כתיבת והגשת תזה בסוף הלימודים) או אם תחליטו ללמוד לתואר שני ללא כתיבת עבודת מחקר. החלטה זו בעלת השפעה רבה בגלל אם תרצו בהמשך להצטרף ללימודי דוקטורט, לא יהיה ביכולתכםלהמשיך ללימודים אלו במידה ולא הגשת את עבודת התזה במסגרת לימודך לתואר שני.

תנאי הקבלה למסגרת לימודי התואר השני משתנים ממוסד לימודים אחד למשנהו כשבדר"כ תהיה צורך לציון עובר של שמונים במבחני הגמר, בנוסף במוסדות לימוד מסוימים תהיה גם תביעה גם להמלצות או ניסיון מקצועי רלוונטי.

לימודי התואר השני נחשבים פשוטים יותר בגלל שהם נמשכים שנתיים בלבד ובמרבית הפעמים הדבר מתייחס אל לימודים שנערכים פעם או פעמיים בשבוע.