אברהם הרולד מאסלו הוא מדען המוכר לכל בזכות פירמידת הצרכים שלו. על פי התאוריה של מאסלו, הצרכים האנושיים יכולים להיות מדורגים מהבסיסיים ביותר (צרכים גופניים) אל המתקדמים יותר. מימוש עצמי הוא הצורך העליון, אשר סיפוקו מתאפשר לאחר מתן מענה לצרכים הנמוכים יותר. מאסלו טען שכרק אחוז אחד מכל בני האדם זוכים להגיע לכדי מימוש עצמי, בעוד שהרוב הגדול עסוק בסיפוק הצרכים הנמוכים יותר. אנשים אלה הם קבוצת נבחרים, מלח הארץ ועמוד התווך של האנושות.
מאסלו זיהה מאפיינים מסוימים אשר לדעתו משותפים לכל אותם האנשים שהגיעו לכדי מימוש עצמי. מספר המאפיינים שהוא מונה עולה על עשרה, אך ננסה להציג כאן את המאפיינים הבולטים ביותר. ראשית כל, אנשים העסוקים במימוש עצמי רואים את עצמם כפועלים בשליחות מסוימת; הם רואים מטרה לחייהם והמטרה הזאת חשובה בעיניהם מהצרכים האישיים שלהם. לאנשים אלה יש מפעל חיים במקום עבודה; הם לא ממקמים את עצמם במרכז העולם. לפיכך השקפת עולמם מציאותית יותר מאשר השקפת עולמם של רוב האנשים, אשר תופסים את עצמם כמרכז העולם.
אנשים המממשים את עצמם מקבלים את העולם כפי שהוא; הם נתונים פחות לחרדות, דכאונות, לבטים וחששות. הם מקבלים גם את אי הודאות של העולם ואינם זקוקים להדרכה והכוונה ברורה. הם לא חוששים מאתגרים חדשים, בעיות שאין להן פתרון אחד ויחיד. הם אינם זקוקים לתשובות חד משמעיות. פועל יוצא של בטחון כזה בעולם שאיננו חד משמעי הוא יצירתיות. אין הכוונה כאן לעיסוק חובה באומנות, מוסיקה וכדומה; אלא שמימוש עצמי מחייב גישה בלתי שגרתית לפתרון בעיות.
מאסלו ציין שאנשים העוסקים במימוש עצמי נשענים יותר על המשאבים הפנימיים מאשר על הסביבה. התלות שלהם בסביבה וביחסי קרבה עם אנשים אחרים נמוכה. הם זקוקים להתבודדות, ואינם שואפים לעתים להקים משפחות. הצורך בהתבודדות והעדר התלות באחרים גורם לסובבים אותם לחשוב שמדובר באנשים קרים ואדישים, אך אין זה המצב; הצרכים שלהם בקבלה והערכה של הסביבה סופקו ולכן הם פועלים במישורים אחרים.
לסיכום, מימוש עצמי הוא נחלתם של בודדים. על פי מאסלו, הבודדים האלה הם האנשים שחווים את החיים האמיתיים והשלמים, ומממשים את ייעודם.