נתונים מחקריים מראים כיותר מרבע הגברים הישראלים זקוקים לטיפול באימפוטנציה. בעיית האין אונות, לפיכך, אינה חריגה או יוצאת דופן; למעשה, מדובר בתופעה נפוצה ביותר. גברים רבים מרגישים מבוכה ולא מוכנים להודות בבעיה כה אינטימית, ולכן דוחים את הטיפול אצל מומחה אשר יכול לעזור להם.
אימפוטנציה, או אין אונות בעברית, היא חוסר יכולת להגיע לזקפה או לשמור עליה למשך זמן סביר. גורמים שונים ומגוונים מביאים לבעיות זקפה. לעתים מדובר בתופעת לוואי של מחלות שונות, כגון סכרת, מחלות לב, טרשת, יתר לחץ דם או אי איזון הורמונלי. לעתים מקור הבעיה אינו פיזיולוגי, אלא פסיכולוגי: גברים שחוו אובדן, טראומה, אירוע קשה, או אנשים שמצויים בלחץ ומתח, או מדוכאים, עשויים להזדקק לטיפול באימפוטנציה.
מהן שיטות הטיפול באימפוטנציה? אם כן, רצוי להגיע לשורש הבעיה ולהבין ממה היא נובעת. אם המקור אינו ידוע, מומלץ לפנות לרופא ולערוך סדרה של בדיקות רפואיות לגילוי של גורם פיזיולוגי אפשרי. לעתים, טיפול בגורם הבעייה פותר את הבעייה עצמה. בנוסף, חשוב לזכור שאין אונות עשויה להיות תסמין למחלות, וחשוב לגלות אותן מוקדם ככל שאפשר על מנת למזער את הנזקים האפשריים. אם לא אותר מקור פיזיולוגי, חשוב לעבור אבחון פסיכולוגי; מטופלים אשר בעיות זקפה אצלם נובעות מסיבות נפשיות, צריכים לקבל את הטיפול המתאים עבורם.
אם לא ניתן לרפא את המחלה שהביאה לאין אונות, אזי טיפול באימפוטנציה מתרכז בהקלה על התסמין. תכשירים שונים המוכרים בשם המסחרי "ויאגרה" (בפועל קיים מגוון תכשירים המבוססים על עקרון דומה, אך השם הזה מוכר יותר) מביאים לזקפה ללא קשר למקור הבעיה. הזרקת טסטוסטרון עשויה לעזור למי שרמת הטסטוסטרון אצלו ירודה והוא חווה העדר חשק מיני, ולעתים גם סובל מדיכאון ותחושת תסכול.
אם כן, חשוב להבין שטיפול באימפוטנציה חייב להיות מותאם למטופל ולמצבו. מה שיעיל אצל מטופל אחד, לא יסייע למטופל אחר; יש להגיע לשורש הבעיה ולטפל בו. אין אונות יכולה להיות סממן למחלה קשה, או למצב נפשי שדורש התערבות מקצועית. על כן מומלץ בראש ובראשונה לבדוק את הסיבות הפיזיולוגיות לאין אונות, ולאחר מכן, אם לא נמצאה הסיבה לבעיה, לעבור אבחון פסיכולוגי.