מטרדי ריח הם ריחות רעים, אשר מקורם בדרך כלל בביוב, רקב, פסולת ביתית ותעשייתית וכומרים כימיים שונים,  ואשר פוגעים באיכות חיים. ההגדרה אינה מדויקת וניתן, על פניו, להתווכח בכל מקרה ומקרה על חומרתו של הריח. ההבחנה בין ריח טוב לריח רע היא סובייקטיבית, ותלוייה במוסכמות התרבות וגם בטעם אישי. יחד עם זאת, ישנם ריחות אשר דוחים את רוב האנשים, כגון ריח של ביוב וכדומה. כאשר ריחות אלה מרוכזים ומורגשים בעוצמה גבוהה, הם מהווים מטרדי ריח לכל דבר.

עדיין לא התגבשה שיטה אוניברסלית  וסקאלה אחידה למדידת ריחות, על אף שהמדענים במדינות השונות עמלים על פיתוח שיטות ומכשירים שיאפשרו זאת. לכן כיום ריחות נמדדים באמצעות צוות מריחים. המריחים מגיעים לאתרים אשר עשויים להכיל מקורות של מטרדי ריח, או לחלופין מריחים את הריח באמצעות מכשיר האולפקטומטר, באמצעותו ניתן להעביר גז ממקום למקום.

על אף העדר של סקאלה מקובלת למדידה, גובשו מאפייני ריח מקובלים. המדרג הראשון נקרא סף גילוי ריח, והוא מתאר מצב בו רק עד ל-50% מהמריחים יכולים לחוש בו. נעימות הריח נקבעת על ידי כל אחד מהמריחים ומקבלת ציון של בין 4 ל- 4-, כאשר 0 הוא ריח נייטרלי. אופי הריח הוא מאפיין שמאפשר למריחים לתאר אותו על ידי השוואתו לריח מוכר אחר. בנוסף לכך, קיים מאפיין הקרוי עוצמת הריח, גם הוא סובייקטיבי.

ההגדרה החוקית של מטרדי ריח על פי חוק למניעת מפגעים היא "ריח חזק או בלתי סביר .... אם הוא מפריע או עשוי להפריע בקרבת מקום או לעוברים ושבים". ההגדרה, כאמור, אינה מדוייקת ונתונה לפרשנויות רבות, לכן החוק קובע כי שר להגנת הסביבה אחראי להתקין תקנות ולהגדיר הגדרות ברורות בנושא. הגדרות אלה טרם גובשו, ולכן אין הסכמה כללית בנוגע למטרדי ריח, מה שמקשה עד מאוד על אכיפת החוק.

לסיכום, בהעדר הגדרה ברורה וחד משמעית של מטרדי ריח, הנושא נשאר בתחום הסובייקטיבי. יחד עם זאת, מטרדי ריח מהווים מפגע שאינו רק בתחום הטעם האישי: לעתים קרובות ריחות רעים מעידים על מקורות של זיהומים המהווים מפגע בריאותי. לכן חשוב לשים לב למטרדי ריח ולדווח עליהם לרשות המקומית או למשרד להגנת הסביבה.