טקס החינה המרוקאית, הוא כמובן טקס האירוסין הרשמי בין החתן והכלה שמתקיים או יום לפני החתונה, או כמה ימים לפני. הכלה לובשת את השמלה המסורתית עטורת אבני חן ומפוארת כשהיא עונדת את התכשיטים המרוקאים המסורתיים, החתן לובש גלבייה כמיטב המסורת המרוקאית כשהיא מקושטת בחוטי זהב. כשהכלה חוזרת מהמקווה, נערך מעין "חוזה" בין שתי המשפחות של החתן והכלה בו החן מתחייב כלפי הכלה על סכום נכבד של כסף. לאחר חתימת ההסכם, הכלה יוצאת סביב הבית ומקיפה אותו שבע פעמים, לאחר מכן מתחילה חגיגת החינה הרשמית.
כיום, הפקת אירועי חינה נעשית ע"י חברות המתמצאות טוב בכל המנהגים המרוקאיים. חברות אלה מתמחות בכל הקשור בתחום טקס חינה מרוקאית אותנטית, כאשר כל החינה מאורגנת כתקנה ולפי בקשת המשפחות. אפילו יש כרכרה ואפריון לחינה שמובילה את אשר נושאת את הכלה והחתן מביתם לכוון אוהל החינה, שם נערכים הטקס והמסיבה.
נהוג כי משפחת החתן, מעניקה תכשיטים יקרים לכלה משהו מעין "נדוניה" כסימן לקבלתה של הכלה למשפחתם. המאכלים המפורסמים המוגשים בטקס החינה זה כמובן הקוסקוס המסורתי אך הפעם הוא שונה, היות והוא מתובל בעשבי תיבול יקרים כמו קורנית וזעפרן. גם עוגיות מרוקאיות לחינה המפורסמות מוגשות באותו הערב כיד המלך.
את טקס מריחת החינה על ידי הכלה והחתן, עושה בדרך כלל אישה נשואה ופורייה, כך שתיתן מזל לזוג הנשוי, את קערת החינה, מקשטים בנרות, סוכריות דרז'ה , פרחים ומטבעות זהב, על מנת לסמל את השפע והאושר בין בני הזוג. המריחה עצמה נעשית בעיגול, המסמל בצורתו מטבע, כסמל לשפע.
המוזמנים עצמם, לאחר טקס מריחת החינה, מורחים אף הם על ידיהם מעיסת החינה, כך שהמזל הטוב ידבק גם בהם . אירוע החינה עצמו, נעשה לרוב באוהל, כך שיהיה כמה שיותר אוטנטי, האוהל מעוצב במיטב הריהוט המרוקאי, ובערבסקות מרוקאיות מסורתיות.
בני הזוג מחליפים תלבושות מספר פעמים במשך הטקס , לקבלת האורחים הם לובשים בגד מסורתי מרוקאי, במשך הטקס הם לובשים עוד תלבושת ובסוף הטקס עצמו הם לובשים שוב בגד מרוקאי שונה. האורחים עצמם לובשים אף הם את כפתנים המרוקאים אותם מחלקת חברת ההפקות של החינה והם מחלקים עוגיות מרוקאיות לכולם.