לפני מספר חודשים, הכריחה אותי אחת מחברותיי להתלוות אליה בביקורה אצל אמה הקשישה, המתגוררת כבר מספר שנים באיזשהו בית אבות במרכז. חברתי היתה בעיצומו של מסע תעמולה נלהב לטובת בתי אבות סיעודיים; זאת בעקבות התנגדותי הנחרצת לאשפז את סבתי, חולת האלצהיימר באחד המוסדות הללו.
אותו בית אבות במרכז הארץ השאיר אותי פעורת פה, על אף שבאתי ספקנית, עם דעה שלילית, ברורה ומוחלטת. מיד עם הגיענו אל מתחם המוסד, השתנתה האוירה. מרעש וכיעור עירוני עברנו לבועה פרחונית, שקטה ועליזה. השעות הבאות עברו עליי בנעימים. התמונה הפסטורלית נשמרה לאורך הסיור המודרך, שקיבלתי במקום ובמפגש עם אנשי הצוות. היא אף קיבלה נפח ומשמעויות נוספות במהלך המפגש המהנה עם אמה של חברתי ושכניה.
המקום נמצא תחת קטגורית בתי אבות סיעודיים או דיור מוגן סיעודי והוא נותן מענה לקשישים, שגופם אמנם בוגד בהם ברמות שונות, אך ברוחם הם ערים ופעילים. הדיירים עצמם סיפרו לי, כיצד המעבר שינה את חייהם. הם שיבחו את הטיפול שלדבריהם, שאינו רק מקצועי, אלא אף חביב ואישי; הם נשמעו מרוצים מהתנאים; ומעל לכל, שיקפו ממש למול עיניי, צורת חיים חברתית, מלאת פעילות ובעלת ניחוח חיובי חזק.
הביקור הצליח במקום בו מילותיה של חברתי כשלו. התחלתי לחקור, לסנן ולקבוע פגישות עם בתי חולים סיעודיים, שמתמחים בתשושי נפש. סבתי אמנם היתה במצב סיעודי קל יחסית, אך התפתחות הדמנטיה, הפכה אותה תלויה בסביבתה.
לפני כשנתיים שכרנו מטפלת סיעודית, שחיה עמה בביתה, אך עם חלוף הזמן, על אף הקשר החם עם המטפלת, החלה סבתי לשקוע מבחינה נפשית, להסתגר ולהתנתק מאנשים ומעשייה. כשהצעתי לה לבוא איתי לפגישה, שקבעתי עם בית אבות במרכז העיר בה גרה כל חייה; האחד, שמצא חן בעיניי ביותר מתוך הרשימה הארוכה של בתי חולים סיעודיים בה ביקרתי, הפתיעה אותי סבתי בהיענות מהירה.
בצאתנו מסיור ההיכרות, נדמתה סבתי כמתלהבת כמעט. כמוני, מצאו חן בעיניה המרחב, העיצוב, הפעילויות ואנשי הצוות. היא אף זיהתה שני מכרים משכבר הימים, שנתנו לה תחושת ביתית ומהמיקום המושלם. מסתבר שאותו בית אבות במרכז העיר עמד במקום בו בעבר עמד הבית בו העבירה את שנות ילדותה. היא ראתה בכך סגירת מעגל, או אות משמיים, כדבריה.
כיום סבתי מתגוררת מזה כחצי שנה, באחד המוסדות הקרויים, בתי חולים סיעודיים. שם מפחיד ומרתיע, ללא ספק, אך מאחוריו רשימה של מוסדות, שהתנאים בהם לא יבישו מלון יוקרתי. בתי חולים סיעודיים או בתי אבות סיעודיים הם גלגל הצלה אחרון והכרחי לקשישים רבים, אשר זוכים שם חזרה בכבוד עצמי, הגנה מירבית ומעל לכל, ביכולת להנות מהיומיום, הודות לטיפול המקצועי, האיכפתיות וההבנה של מצבם.