תהליך ביצוע השתלת שיניים מחייב כי תהיה כמות עצם מספקת על מנת להחדיר לתוכה את השתלים. במקרים לא מעטים לא קיימת כמות מספקת של עצם ונדרשת פעולה כירורגית בשם הרמת סינוס. מטרת הרמת הסינוס הינה חשיפת או הוספת שטח עצם על מנת שהשתלים יוכלו לחדור היטב ולהיות יציבים לאורך זמן. קיימות שתי שיטות להרמת סינוס: הרמת סינוס סגורה והרמת סינוס פתוחה. במאמר זה נסקור את ההבדלים בין שתי שיטות הרמות הסינוס הללו ומתי מומלץ להעדיף שיטה אחת על פני השנייה.

הרמת סינוס סגורה הינה תהליך בו מנקבים את רצפת הסינוס בלסת ומרימים מעט את הממברנה. הממברנה הינה חומר קרומי המקיף את אזור הסינוס. הרמת הממברנה מאפשרת החדרת תחליף עצם אשר מתווסף לשטח הפנים של העצם הטבעית הקיימת. ברוב המקרים, תחליף העצם נוצר על ידי אבקה המתגבשת לכדי חומר דמוי עצם. במקרים נדירים יותר מוחדרת עצם אמתית מתרומת אדם זר. בעבר, היה נהוג להשתמש בחתיכת עצם מגופו של המטופל עצמו אך כיום כמעט ולא עושים זאת יותר. לאחר שהעצם המלאכותית מתמקמת ניתן להחדיר אליה את השתל או השתלים. חשוב לציין כי בהרמת סינוס סגורה, השתל מוחדר תוך כדי ההרמה עצמה.

האמת סינוס סגורה מומלצת כאשר קיים שטח עצם טבעי אך חסרה לו תוספת קטנה מבחינת מימד הגובה. אם למשל העצם האמתית הינה בגובה 6 מ"מ והשתל באורך 8 מ"מ, יש לבצע השתלת סינוס סגורה ולהחדיר עצם או אבקה בגובה של 2 מ"מ נוספים. אולם, באם מדובר במקרה מסובך יותר, הרמת סינוס סגורה אינה מומלצת ויש לבצע הרמת סינוס פתוחה. החלטה זו הינה כמובן לשיקולו של אחד מרופאי מרכז להשתלות שיניים אשר יעשה הכל על מנת להימנע מהרמת סינוס פתוחה.

בניגוד להרמת סינוס סגורה, הרמת סינוס פתוחה כוללת תהליך בו מבוצע חיתוך החניכיים עד אשר נגלית לעין הממברנה. לאחר מכן מרימים את ממברנה ומחדירים לחלל עצם מלאכותית או אבקה בדומה למתבצע בהרמת הסינוס הסגורה.

הרמת סינוס פתוחה הינה תהליך מורכב יותר ומומלץ כאשר העצם שחוקה לחלוטין וחייבים לבצע חיתוך על מנת לחשוף אותה ולהוסיף לה את העצם המלאכותית. רק לאחר חשיפת העצם ותוספת החלק המלאכותי ניתן יהיה לבצע את החדרת השתל.

לסיכום, ביצוע תהליך הרמת סינוס סגורה או פתוחה אינו נתון לשיקול דעתו של המטופל כי אם למצב העצם ועד כמה היא גלויה, אם בכלל. שיקול הדעת לבחירת אחד מבין שני התהליכים חייב להתבצע על ידי הרופא המבצע את טיפול הרמת הסינוס והשתלת השיניים.