לפני כעשור אף אחד לא חשב על דיסק און קי שיאפשר לנו לשמור כמות גדולה של חומר על גבי מדיה קטנה ונוחה לנשיאה. נתונים אוחסנו וגובו על גבי תקליטונים. תקליטונים, או בשמם בלועזי דיסקטים החלו את דרכם כריבוע שטוח בקוטר חמישה ורבע אינטש. תקליטונים היו דקים ועשויים מחומר פלסטי גמיש ולכן גם נקראו באנגלית פלופי דיסק. זה היה גם חסרונם של תקליטונים אלה, הם היו נפגעים בקלות והנתונים היו הולכים לאיבוד. ובכל מקרה תקליטונים אלה יכלו להכיל מעט נתונים. בשלב מאוחר יותר תקליטונים הפכו קטנים יותר וקשיחים יותר גודלם הפך לחמש וחצי אינטש וסוג זה של תקליטונים היה יכול להכיל מידע רב יותר. אך גם תקליטונים אלה לא היו אמינים והנתונים היו הולכים לאיבוד בקלות ללא אפשרות לשחזר אותם. לעיתים תקליטונים היו נתקעים בדרייב, תקליטונים היו רגישים לתנאי מזג אויר וכדומה.
נפח איחסון של תקליטונים הפך עם הזמן אחת הבעיות הגדולות. כמות המידע הלכה וגדלה, כמות הנתונים שהיה צורך להעביר במהירות הלכה וגדלה. זאת בשעה שהמדיה, כלומר תקליטונים המשיכו לאפשר נפח איחסון קטן של מעט פחות ממגה בייט וחצי וקריאת הנתונים ארכה זמן רב.
במשך כעשרים שנה שמשו אותנו תקליטונים בצורה טובה יחסית. תקליטונים שמשו אותנו להעביר נתונים – בעבר היו שולחים תקליטונים עם נתונים באמצעות שליח ולא היו מעבירים קבצים במייל. אגב, גם היום פעמים רבות שולחים נתונים על גבי סידי כאשר הקובץ גדול מדי לשליחה במייל. שימוש חשוב ונפוץ של תקליטונים היה להפצה של תוכנות ולהפצה של משחקים. וכמובן, השימוש החשוב ביותר והוא גיבוי על גבי תקליטונים של החומר.
תקליטונים שהיו בזמנם חידוש פינו מקום לחידושים כמו למשל קבצי זיפ שאפשרו להעביר כמויות גדולות של חומר ממחשב למחשב ללא צורך בתיווך תקליטונים וכמובן דיסק און קי שמאפשר נפח איחסון גדול בצורה נוחה.