תנ"ך - קהלת פרק א
א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן - דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.
את המשפט הזה ניתן לומר גם בדיוק הפוך, כי אם שורת המחץ היא שהכל הבל אז למה לא לומר בעצם שהכל לא הבל אלא הכל חיובי והכל הזדמנויות להיות שמח ומאושר. אך שלמה המלך רצה להעביר את הרעיון כי אנשים סובלים ולא מאושרים בגלל שאנשים לוקחים את החיים בצורה קשה מידי ולא נהנים מהם ולכן בעצם כדי להדגיש את העניין, הוא אומר כי הכל הבל ואפילו חוזר על המונח הבל מספר פעמים לצורך הדגשת העניין.
ג מַה - יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל - עֲמָלוֹ - שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
אם אתה כאדם יודע להנות
גם מהדרך שבה אתה משיג דברים, אז הרווחת. אך אם אתה נהנה רק מהתוצאה ולא גם בדרך, הרי שהתוצאה לא מקנה לך שום יתרון ושום תכלית.
ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.
אנחנו רק זמניים כאן ביחס לעולם וליקום
ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל - מְקוֹמוֹ - שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.
ו הוֹלֵךְ, אֶל - דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל - צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל - סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.
ז כָּל - הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל - הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל - מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים - שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.
ח כָּל - הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא - יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא - תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא - תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.
בעולם יש אין סוף דברים שהאדם יכול להשיג. החושים של האדם לעולם לא ישיגו את כל מה שיש לעולם להציע. לכן עליך כאדם ללמוד להנות גם ממה שיש לך.
ט מַה - שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה - שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל - חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
כל המאורעות שקורים לנו וסביבנו, הם אותם הדברים בתכליתם ובמהותם. כל מה שקורה לך בכל החיים שלך, אלו אותם הדברים בדיוק במהות שלהם, אלו דברים
שאתה בוחר כיצד לקבל אותם ואם להנות מהם. אל תחשוב שמשהו אחד שונה מהשני, הכל אותו הדבר וגם בעתיד הכל ימשיך להיות אותו הדבר. השאלה היא, איך אתה מקבל את מה שקורה לך ...
י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה - זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.
לפעמים האדם חושב כאילו הוא נתקל באירוע חדש, אבל זה כבר בטוח קרה קודם לכן בווריאציה אחרת.
יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא - יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן - עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה.
בפרספקטיבה של כל זמן היקום, אף אחד לא זוכר את אלו שהיו ואף את לא יזכור גם לא את אלו שעוד יהיו. כי אנחנו זמניים כאן.
יב אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל - יִשְׂרָאֵל - בִּירוּשָׁלִָם.
שלמה מספר על הביוגרפיה שלו, כדי שאנשים לא יאמרו, אילו רק היה לך X ואילו רק השגת את Y אז היית חושב אחרת. לכן הוא מספר שהיה לו הכל כולל הכל ובכל זאת הוא ראה שהתכלית היא אינה להשיג את הכל אלא להנות ממה שיש.
יג וְנָתַתִּי אֶת - לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל - אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת הַשָּׁמָיִם; הוּא עִנְיַן רָע, נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם - לַעֲנוֹת בּוֹ.
יד רָאִיתִי, אֶת - כָּל - הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.
טו מְעֻוָּת, לֹא - יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן, לֹא - יוּכַל לְהִמָּנוֹת.
טז דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם - לִבִּי, לֵאמֹר - אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה, עַל כָּל - אֲשֶׁר - הָיָה לְפָנַי עַל - יְרוּשָׁלִָם; וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת.
יז וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת: יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם - זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ.
יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב - כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב.
שלמה אומר כי התכלית היא אינה להיות חכם ולדעת המון דברים. כי ככל שאתה חכם יותר כך אתה סובל יותר. כי ככל שאתה יודע יותר, כך אתה רואה יותר את החסרונות שיש בדברים שסביבך וכך החיים שלך נהיים טובים פחות. אך כמובן שהשכל האמיתי בתכלית הוא אמור להביא לאדם את האושר, כפי שהתבאר כאן
למה הצרות שיש לאדם נובעות מחוסר שכל ? ועוד
קרא עוד על אושר , תכלית , תנ"ך , הצלחה , בחירה חופשית , יעוץ , צרות ועוד ...