ההכרזה על מבנה כמסוכן עלולה לתפוס אותנו, דיירי הבניין, לא מוכנים. אחרי הכול, במקרים רבים אין לנו נגיעה בכך, ועדיין- האחריות על תיקון המבנה והשבתו ל"נורמה" נופלת, כמעט תמיד, עלינו. אדרבא: חוסר טיפול בליקויים עלול להביא לזימון שלנו לבית המשפט, לקנס כספי ובמקרים חריגים גם לפינוי מיידי מהמבנה. אז מה ניתן לעשות מרגע שצו העירייה נשלח אלינו, ומבשר לנו שהמקום בו אנו חיים הוא מבנה מסוכן?

הנקודה הראשונה שיש להבהיר כי שבמרבית המקרים, הגדרות העירייה תואמות, פחות או יותר, את המציאות. ועדיין, נדרש לדעת בדיוק מה הופך מבנה מסוכן לכזה, כלומר, להכיר את רשימת הליקויים המלאה. הדבר יאפשר לתקן אותם, ובכך לענות על דרישות העירייה.

מהנדס בניין או קונסטרוקציה הוא הגורם המקצועי שיוכל לעשות זאת עבורנו. הוא יבחן את המבנה, יעמוד על הליקויים שבו וכן יציע פתרונות מעשיים לתיקונם. אין הוא צריך לבדוק את כל המבנה מ-א' ועד ת', אלא בהתאם למסמך הליקויים שהנפיקה בוודאי העירייה או הרשות המקומית הרלוונטית.

מהנדס בניין אחראי גם על ביצוע התיקון של הליקויים הלכה למעשה, גם אם לא בהכרח בפועל. כך, הוא עשוי לקחת על עצמו את הפנייה לבעלי המקצוע הרלוונטיים, וכן יפקח על ביצוע התיקונים. עבודות אלה נמשכות לרוב בין מספר שבועות לחודשים, מתוך רצון ברור להפריע כמה שפחות לשגרת החיים של הדיירים שמתגוררים בבניין.

הליקויים תוקנו. גם אם מבנה מסוכן כבר אינו נחשב לכזה בעיני המהנדס או הדיירים עצמם, נדרש, כמובן, אישור של העירייה הרלוונטית על כך. מרגע ההכרזה על המבנה כמסוכן, נפתחים למעשה הליכים משפטיים כנגד הדיירים. על מנת לבטל אותם, הרי שנדרש שמהנדס מטעם העירייה יראה כי אכן הליקויים תוקנו.

זוהי גם הנקודה בה ניתן לדרוש בהחלט הסרה של הבניין מרשימת ה"מבנים המסוכנים", שבכוחה השלילי להוריד את ערכו. ואגב, יש שמנצלים את תיקון הליקויים גם לביצוע עבודות שונות אחרות בבניין, דוגמת חיזוק יסודות, צביעה מחודשת וכן הלאה. כך למעשה תופסים שני ציפורים במכה אחת: גם מבנה מסוכן מפסיק להיות מוגדר ככזה, וגם המצב החדש שלו מרשים יותר מקודמו.