ברוב המקרים, כאשר מדברים על איכות הסביבה, מניעת זיהום, שמירה על מקורות מים נקיים וכדומה, אנחנו חושבים של אלה הם תפקידם של רשויות גדולות כגון המדינה או הרשויות המקומיות. מעטים מאתנו חושבים שסוגיה של טיפול במי ביוב, למשל, נוגעת לנו באופן אישי. יחד עם זאת, כיום ישנם פתרונות וכלים לטיפול במי ביוב גם בקנה מידה של בית פרטי.

כמעט כל אחד מאתנו שמע על המט"שים (מכונים לטיהור שפכים) כמו שפד"ן, למשל. מתקן ברמה כזאת יכול לשרת מקבץ של ערים – במקרה הזה של ערי גוש דן. מתקנים לטיפול במי ביוב תעשייתיים מותקנים גם בחלק מהמפעלים, בתחנות תדלוק מסוימות, וכדומה.

נכון להיום לא קיים פתרון טכנולוגי לטיפול במי ביוב ברמה של דירה. יחד עם זאת, כאשר מדובר בבית פרטי, קיימות בהחלט מערכות יעודיות, אשר מעבדות את מי הביוב, מטהרות אותם, ומחזירות מי קולחין המתאימים להשקיית גינה. בצורה כזאת ניתן להגיע לחסכון משמעותי בצריכה של מים להשקיה. הדבר שימוש מאוד גם מטעמים סביבתיים וגם מטעמים כלכליים, שכן התעריפים למי השקייה נוטים לעלות ככל שמשבר המים ממשיך. בנוסף, ניתן להשתמש במי הקולחין לשטיפת הבית, המכונית, וכדומה.

מערכות ביתיות לטיפול בשפכים ניתנות להתקנה גם בבתים קיימים ולא מחייבות התערבות בשלב תכנון המבנה. בדרך כלל מערכת כזאת יכולה לעבד 10-12 מ"ק שפכים ליממה. טווח המחירים הוא גדול מאוד שכן ישנם נתונים רבים התלויים בהזמנה ספציפית. כך, למשל, יש צורך לחבר למערכת את כל הקבועות הסניטריות בבית ואורך הצינורות הדרוש לשם כך יכול להשתנות מהותית בין בניין לבניין.

לסיכום, נכון שעל פי חוק טיפול במי ביוב הוא באחריות הרשות המקומית. יחד עם זאת, אין זה אומר שהאזרחים לא יכולים לקחת חלק במאבק בזיהום הסביבתי ולהתחיל מעצמם. מתקנים לטיפול בשפכים ביתיים הם רק דוגמה אחת לצרכנות של העת החדשה – צרכנות נבונה החוסכת לא רק בתקציב אלא גם במשאבים הטבעיים. נראה שהשימוש במתקנים מסוג זה יהפוך לנפוץ יותר עם העלייה במודעות לחיוניות למניעת זיהומים סביבתיים גם ברמה של משק בית.