אם נתעלם לרגע מהחורף האחרון שפקד אותנו שהיה רווי בגשמים ומילא את הכנרת בצורה ניכרת, מחסור המים בישראל מאלץ אותנו למצוא פתרונות חסכוניים במים כדי לשמור על הירוק בעיניים. היות וגם עץ מנגו או עץ זית שתמיד רציתם לא נמצאים בקטגוריה הזו, דווקא שתילה באדניות היא דרך מצוינת לטפח צורך זה, היות ובצורה זו נפח מצע השתילה מוגבל ומותאם לגודל הצמחייה.
אבל, עליה וקוץ בה. רוב האדניות שמקשטות את מרפסות הדירות בערים הן סוג של מפגע אסתטי - בעיקר משום שרובן ככולן ריקות מצמחים. למה זה? הרי בעליהן טרחו והגיעו למשתלה, רכשו אדניות, אדמה ושתילים במיטב כספם, תלו אותן על מעקה המרפסת בציפייה לצמחייה פורחת ובמינימום - לג'ונגל קטן ופראי אבל לשווא. ברוב המקרים האדניות לא ממלאות את ייעודן ונותרות יבשות ומיותמות לאחר נבילת הפרחים או השתילים.
אז כדי שההשקעה שלכם תשתלם ושהאדניות שלכם תבלוטנה ברחוב, חשוב להעניק לה את הטיפול הטוב ביותר. כמו למשל, לחורר חור עגול בקוטר של 15-20 מ"מ, בגובה שלושה סנטימטר מהתחתית במקום לחורר את האדנית בתחתית. בצורה זו ייווצר "בנק מים" בתחתית האדנית שגם במקרה ושכחתם להשקות יום אחד, עדיין יוותרו מים מההשקיה הקודמת שלכם. או למשל שימוש במשפך. טריוויאלי? אז זהו שלא. הרבה אנשים מתרוצצים ומשקים את האדניות עם בקבוקי ליטר וחצי. כמה פעמים אפשר ללכת הלוך וחזור אל הברז? משפך בנפח שבעה או עשרה ליטר, שווה לחמש או שש ריצות עם בקבוק לברז והרבה יותר יעיל ומדויק. וכמובן, שמש. כמה שעות ביום או יום מלא של שמש, יחזקו את הצמחים ויעניקו להם את כל מה שהם צריכים כדי לגדול ולפרוח.
אז אם אתם ממש רגע לפני השקעה בקצת ירוק במרפסת, מומלץ לחלק את האדניות המתוכננות לצמחי תה שיכולים לשמש גם לחליטת משקה קיץ מרענן כמו לואיזה, עשב לימון, גרניום לימוני ועוד - ולתבלינים חד שנתיים כמו בזיליקום, עגבניות ופלפלים חריפים או מתוקים בקיץ, ועשבי תיבול כמו סלרי, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר ואפילו חסה בחורף. שיהיה בהצלחה.