יושב וחושב על לב טוב. כמה טוב אם רק היה לי לב טוב. לא כזה שמתכווץ כשרואה את חברו מצליח. לא כזה שנחמץ כשמישהו אחר זוכה במשהו. לא כזה שחומד כשרואה את הרכישה החדשה של חברו. לא כזה שכל הזמן מרגיש חסרון והחמצה. אלא לב נקי, אוהב, מפרגן ומשפיע. לב טוב ומיטיב. הלוואי והיתה חנות כזאת של לבבות טובים, הייתי מיד רץ לשם. אבל, מה לעשות, לב טוב, כמו כל הדברים הטובים, מצריך מאתנו יגיעה.
אנחנו בימי ספירת העומר. ימי יגיעה. ארבעים ותשעה ימים של מסע ממצרים להר סיני, מעבדות לחירות, מהשעבוד ללב ר"ע, לב של עבד, ששקוע כמו פרעה ברצונות של עצמו בלבד, אל לב טוב שמסוגל לקיים 'ואהבת לרעך כמוך', "כאיש אחד בלב אחד", לב של בן חורין. מסע של ארבעים ותשע יום, ויוצא ש-49 בגימטרייה זה לב טוב. זוהי גם התקופה שבה מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא משום שלא נהגו כבוד זה בזה. והפלא ופלא, המגפה שגרמה למותם נגמרה ביום ל"ג בעומר. זאת אומרת שהיא נמשכה בדיוק 32 יום כמניין לב. שוב להורות לנו שכדי להגיע אל הטוב צריך לב טוב ושהתקופה מסוגלת לקניינו.
בדיוק במקום זה באות פרשות תזריע-מצורע להועיל לנו. הפרשות מדברות על מחלת הצרעת. כן, צרעת. אותה מחלה איומה, שנשתכחה כבר מזמן מהעולם המערבי - הסטרילי, הנקי. העניין הוא שצרעת היא לא רק גשמית. צרעת, כמו כל המחלות, היא קודם כל מחלה רוחנית. בארמית היא נקראת 'סגירו'. זוהי המחלה שסוגרת את הלב. חכמנו אמרו שמצורע זה אותיות מוציא רע. הלב האנושי, במצבו הבלתי מתוקן, שמוציא רק רע, שחושב רק על עצמו.
אז איך מטפלים בלב הזה? איך נרפאים מהכח הסוגר, מהצרעת?
צריך להתבונן סביב. תורת הקבלה מלמדת אותנו שהמציאות החיצונית היא השתקפות של המציאות הפנימית. אם מופיע לנו נגע בחיים, צרעת, מחלה כלשהיא, או אפילו לא משהו בריאותי, ניסיון קשה, מקרה לא נעים, אמירה שלילית שמישהו אמר לי ברחוב, דו"ח על שמשת הרכב, מכונת כביסה שהתקלקלה – בקיצור נגעים – עלי לעצור ולבחון את שורש הדבר. מה גרם לנגע? או כמו שאיוב ניסח את זה, "מבשרי אחזה אלוק".
צריך לזכור שבמיוחד עכשיו, בתקופת העומר, אנחנו במסע לגילוי הנגעים. פשוט שאם לא יתגלו הנגעים שבלבנו כיצד נדע מה לתקן. ספירת העומר היא מסע של תיקון הלב והמידות, מסע של בניה בשלבים. בכל יום מאתגרים אותנו במשהו, כדי לראות היכן מונח הלב שלנו. האם נגיב מתוך הטבעיות של הרצון לקבל לעצמנו ונגרום להיסגרות נוספת של הלב, 'סגירו', או שנגיב מתוך הרצון להשפיע ולהיטיב, וכתוצאה מכך, נשיג עוד מדרגה של טהרה בלב. וזה מה שדוד המלך מבקש מבורא עולם, "לב טהור ברא לי אלוקים". חייבים לשנות את הדרך שאליה החברה שלנו הולכת. הדרך האגואיסטית, המגלומנית, שחושבת רק על איך לענג את עצמי, היא הגורמת רק לעוד חולי ונגעים. חייבים לצאת לדרך חדשה ועכשיו התקופה הכי טובה לעשות זאת.
אנו הולכים אל ההר. חג השבועות. חג מתן תורה. המקובלים אומרים, מה שניתן בסיני זה חירות. בפסח יצאנו ממצרים, אבל עכשיו במשך 49 שלבי בניה אנו מוציאים את מצרים וכל הר"ע שלה מתוכנו, אנו פוסעים בדרך הטהרה כדי להגיע לחירות אמיתית. חירות מכבלי הלב הרע, לב העבד, שחומד ומשועבד לחיי החומר. בדרך לחירות אמיתית של הנשמה, בדרך אל לב שהוא בן חורין.
שבת שלום עם ישראל
הערת הכותב: הדברים מובאים בקיצור גדול ורק נוגעים ברעיונות העמוקים עד בלי די. המעוניינים להרחיב את הלימוד מוזמנים להאזין להקלטות השעורים הנמצאות באתר שלנו www.mudaut.co.ilכמו גם להגיע לשעורים הניתנים מדי יום א' במרכז "מודעות".