בשנה שחלפה התרחש מאבק מורים גדול אשר קיבל כיסוי תקשורתי נרחב. המאבק שנמשך מספר רב של ימים היה מאבק למען החינוך בישראל. ציבור המורים אשר נלחם ולקח חלק במאבק, עשה זאת על מנת להבטיח את שיפור מערכת החינוך בישראל וכן את שיפור מעמד המורים.

המורים בישראל נתפסים כציבור כנוע וחלש. מדובר בציבור אשר אינו מקבל כבוד באופן ההתייחסות אליו ולדרישותיו. מאבק המורים אשר רן ארז עמד בראשו, היה מאבק גם להשבת כבודם של המורים והעלאת מעמדם.

היחס לציבור המורים כציבור כנוע מתבטא גם ביחס הממשלה אל ציבור זה. בשתי הממשלות האחרונות נאלצו המורים להתמודד עם ניסיונות להפוך אותם לציבור כנוע, המקבל קיצוצים וגזירות קשות ללא תגובה. היה צורך להחליט האם מתקפלים או נאבקים וההחלטה הייתה להיאבק. מאבק המורים יצא לדרך והגיע בשיאו אל הפגנה גדולה ומתוקשרת בכיכר רבין בתל אביב. בהפגנת המורים נכח קהל רב ומגוון. אנשים בגילאים שונים ובעלי תפקידים שונים הגיעו לתמוך במורים ובמאבקם לשיפור מערכת החינוך בישראל.

המאבק בראשות רן ארז הוביל אל הישגים מסוימים אשר יכלו לשפר את מעמד המורים ואת החינוך בישראל. הישג חשוב במיוחד היה ההתחייבות לקיצוץ מספר התלמידים בכיתה במערכת החינוך כולה, עד ל-32 תלמידים בלבד. הישג חשוב נוסף היה ההסכמה להשיב 20,000 שעות שנלקחו מן המערכת העל-יסודית כבר מינואר 2008. זאת תהיה החזרת מנה ראשונה בלבד מתוך 110,000 שעות שיוחזרו בהמשך. הישגים אלה שהשיג רן ארז ומאבק המורים לא הובילו ליישומם עקב התחמקות הממשלה ומשרדי החינוך והאוצר מיישום ההחלטות. המצב שנוצר הינו שוב של ציבור המתייחסים אליו כמקבל קיצוצים ללא תגובה וככנוע. מאבקו של רן ארז ושל המורים ממשיך כעת במטרה לדאוג ליישום ההסכמים שנתקבלו מבלי לפגוע בציבור המורים.