עיצוב גינות נוי נראה לכאורה דומה לאומנות שזירת הפרחים. יחד עם זאת, סוגיות הנוגעות לקרקע, אקלים ותחזוקה הן שיקולים תכנוניים מכריעים בתהליך העבודה.

עיצוב גינות נוי: תכנון שיחזיק מים

גינות נוי, כפי שמשתמע מהמונח עצמו, מיודעות בראש ובראשונה לספק לנו הנאה אסתטית. לכן רבים מאמינים שניתן להתייחס לעיצוב גינות נוי כאל מלאכת שזירת פרחים: יש לבחור את הצמחים על פי צורתם וצבעם, ולמקם אותם נכון, תוך יצירת קומפוזיציה מושלמת. טענה זו נכונה, אם כי באופן חלקי בלבד. עיצוב גינות נוי אכן עוסק בקומפוזיציה, ואולי בקומפוזיציה בראש ובראשונה. יחד עם זאת, ישנם מגוון שיקולים נוספים המשפיעים על ההחלטות התכנוניות.

גינה שונה מזר פרחים בחיבורה לקרקע. לכן בעת עיצוב גינות נוי נדרש לעתים יעוץ של אגרונום. איך יתנהגו השורשים של הצמחים? האם נדרש מגביל שורשים בחלק מהמקרים? מהו המרחק הנכון בין הצמחים השונים: אם הצמחים יהיו קרובים מדי, הם עשויים להתחרות על אותם המשאבים בסופו של דבר אחד מהם או שניהם ינבלו.  מהי דרך ההשקייה הנכונה לגינה, ואיך ניתן להבטיח שכל צמח יקבל את מה שהוא זקוק לו? מהו סוג הקרקע הדרוש לגינה, ואילו תוספים נדרשים?

הבדל נוסף בין עיצוב גינות נוי לאיקבנה היא התלות בתנאי האקלים ובמזג האויר. בחלק מהמקרים גינוי נוי נמצאות בחממות, ומוגנות בפני פגעי מזג האויר.  יחד עם זאת, גינות נוי שתחת כיפת השמים צריכות להיות מתוכננות בהתאם לאילוצי האקלים.  במציאות של משבר המים בארץ, הגישה המודרנית האקולוגית ממליצה על בחירת צמחים מקומיים שאינם דורשים השקייה מרובה. כך, למשל, לא מומלץ על שתילת דשא טבעי, שכן מדובר בצרכן מים זללן במיוחד. יחד עם זאת, עצים כמו רימון וזית מתאימים מאוד לאקלים שלנו.

לסיכום, עיצוב גינות נוי צריך להתחשב בהיבטים של קרקע, תחזוקה ואקלים, על מנת שתוצאת התכנון תהיה איכותית לאורך זמן. האפקט החזותי המרשים ביותר לא יחזיק מים אם בחירת הצמחים לא תתחשב בהיבטים חשובים אלה.