רבים לא יודעים, אבל תרבות הקפה השתנתה והתפתחה רבות בכל העולם במשך עשרות שנים. בכל מדינה היה נהוג לשתות באופן שונה את הקפה. בעבר לא היו רשתות קפה ודוכני מזון שהתפרסמו במדינות שונות. בכל מדינה הייתה תרבות קפה שונה וייחודית.

אז מה בעצם כל כך השתנה?

ראשית כל, בעבר של היה דבר שנקרא דוכן קפה. היו בתי קפה. בכל מדינה אופן השתייה היה שונה. למשל.. במדינות ערב היה מקובל שאך ורק לגברים מותר להיכנס לבתי הקפה. הם היו יושבים על כיסאות נמוכים, מעשנים נרגילה ומשחקים שש בש, וכמובן שותים קפה שחור. לעומתם, באיטליה הייתה תרבות שונה לחלוטין. לאיטליה יש השפעה רבה על תרבות הקפה בכל העולם. הרי שם הומצאה מכונת האספרסו הראשונה. בנוסף, משקאות קפה רבים הם באיטלקית. לדוגמה, בבתי קפה רבים מוגש משקה כלשהי בתוספת המילה גרניטה, פירושה באיטלקית: משקה קפוא. באיטליה מקובל היה לשתות אספרסו, ובניגוד לערבים, הם שתו אותו בעמידה וליד הבר. כך יכלו להמשיך בעיסוקיהם מבלי לבזבז זמן.

בניגוד לערבים ולאיטלקים, בצרפת נהוג שבתי הקפה ממש מתפרסים למדרכה. כך העוברים והשבים יוצרים אינטראקציה בין אלו היושבים, ובית הקפה נהנה מאוד לקוחות. בנוסף, רוב בתי הקפה באירופה נמצאים במבנה סגור. זאת בשל הקור הכבד באזור.

חוץ מבתי קפה אלה, במקומות כמו הולנד, באמת מותר השימוש בסמים, מותר לעשן בבית הקפה ואפילו נמכרות עוגיות המכילות בתוכן חשיש.

בניגוד למדינות ערב ולאירופה שבהן נהוגים דברים מאוד מסוימים, פה בארץ ישראל אין תרבות אחת. ישראל מורכבת מקבוצות עולים שונות שהגיעו הנה בזמנים שונים וממקומות שונים. כל אחד הגיע עם התרבות שלו.

בשנות ה-30 קמו בתי קפה רבים בסגנון אירופאי. וזאת בגלל העלייה החמישית והגדולה שהגיעה מאסיה ומאירופה. הם הביאו את תרבות הקפה האיטלקית, הצרפתית והכלל אירופאית לפה. חוץ מזה, הייתה פה כמובן את תרבות הקפה הערבית. אכן, בישראל היו נהוגות תרבויות שונות ממקומות שונות.

עם השנים התפתחה תרבות חדשה. בשנות ה-70 החלו להופיע בארץ רשתות קפה שונות. אחת החלוצות היא קפולסקי, אבל בסוף שנות ה-90 הופיעה רשת נוספת: ארומה, שממש השתלטה על תעשיית הקפה בארץ.

היום, אם אני רוצה קפה, אני פשוט הולכת לאיזה דוכן קפה בתל אביב וממשיכה בדרכי.