כימותרפיה הפכה לאחד משלושת המרכיבים העיקריים של הטיפול המקובל בחולי סרטן, בנוסף לניתוחים והקרנות. אך למרות היותה נפוצה כל-כך, בדיקות מקיפות שנערכו ע"י חוקרים שונים בארצות שונות ובזמנים שונים מראות שבחלק ניכר של המקרים הכימותרפיה אינה מועילה כלל לתהליך הריפוי, ומאידך גורמת לנזקים רבים, אשר ברוב מוחלט של המקרים עולים על התועלת שבטיפול זה.

מאמר זה נכתב מתוך כאב ומטרתו היא לתת לחולים מידע נוסף אשר עשוי לעזור להם להחליט על דרכי הטיפול במחלתם, ולחסוך מהם טיפולים מיותרים וסבל מיותר.

סרטן, על פי ההגדרה הרפואית הנפוצה, הוא מצב שבו רקמה של תאים בגוף גדלה ללא שליטה ובקרה. המקבץ של תאים אלה יוצר גידול ממאיר אשר לפי התפיסה המקובלת הוא מסוכן לגוף כי הוא עלול להמשיך לגדול ולהתפשט ללא הגבלה, לפגוע במערכות שונות בגוף ולגרום למוות. תפיסה זו רואה את הסרטן כתקלה או שיבוש של הטבע ולכן צריך להשמיד את הגידול הסרטני מוקדם ככל האפשר, כדי למזער את הנזקים. על בסיס תפיסה זו התפתחו כל שיטות הטיפול של הרפואה המקובלת במחלות הסרטן השונות, כאשר ניתוחים, כימותרפיה והקרנות הפכו לשיטות הטיפול העיקריות.

מן הראוי לציין שנכון למועד כתיבת שורות אלה (מרץ 2009), אין לרפואה המקובלת מודל מדעי כלשהו שיכול להסביר בצורה משכנעת את הסיבות להתפתחותן של מחלות סרטניות. משמעות הדבר היא שכל הטיפולים הרפואיים המקובלים כיום כנגד סרטן, כולל הכימותרפיה, מבוססים על תאוריות, השערות, ניסוי וטעיה ומחקרים סטטיסטיים.

האם הכימותרפיה מועילה?

מאחר ולטיפול הכימותרפי ישנן הרבה תופעות לוואי, חלקן קשות ובעייתיות, יש חוקרים, רופאים ומטפלים רבים הטוענים שזוהי שיטת טיפול שגויה אשר גורמת ליותר נזק מתועלת, או שהתועלת שהיא מביאה זניחה לעומת הנזקים שהיא גורמת.

יתרה מזו, רופאים רבים הודו שאם הם יחלו בסרטן, הם לא יהיו מוכנים לקבל את הטיפול הכימותרפי שהם עצמם מציעים למטופליהם.

מחקרים וניתוחים סטטיסטיים לא מוטים מראים שברב מוחלט של המקרים אין בסיס מדעי ממשי להנחה שכימותרפיה מאריכה את חיי המטופלים חולי הסרטן.

המחקר הסטטיסטי המקיף ביותר כנראה, שנעשה אי-פעם לגבי היעילות של הכימותרפיה, נערך ע"י הביו-סטטיסטיקן הגרמני ד"ר אולריך אבל ופורסם בלאנסט בשנת 1991 ואח"כ בספר בשם "כימותרפיה של סרטן אפיתלי מתקדם - סקירה ביקורתית" (3, 10, 24, 25, 26, 28). ד"ר אבל פנה בשנות ה-80 ל-350 מרכזים רפואיים ידועים בכל העולם וביקש מהם שישלחו לו את כל הפרסומים שהם פרסמו בנושא הסרטן. במשך מספר שנים בדק ד"ר אבל וניתח יותר מ-3000 מחקרים הבוחנים את היעילות של כימותרפיה בסרטנים אפיתליים מתקדמים והגיע, בין היתר, למסקנות הבאות:

• אין כל עדות ישירה המראה שכימותרפיה מאריכה את תוחלת החיים של חולים בסרטנים אפיתליים מתקדמים.
• בממוצע, הכימותרפיה מאריכה את תוחלת החיים של 3% בלבד מהמטופלים.
• סוג הקרצינומה היחידי שלגביו יש עדות ברורה שהכימותרפיה מאריכה את חיי המטופלים הוא סרטן תאים קטנים בריאות. הארכת תוחלת החיים במקרה זה היתה של כ-3 חודשים בממוצע (29).
• בכ-80% מסה"כ מקרי הסרטן הכימותרפיה היא חסרת ערך לחלוטין.

בשנת 2004 פורסמו תוצאות מחקר של קבוצת חוקרים מהמחלקה לאונקולוגיה קרינתית בביה"ח רויאל נורת' שור בסידני, אוסטרליה, אשר בדקה עד כמה תורמת הכימותרפיה לכך שחולי סרטן בוגרים ישרדו לפחות 5 שנים לאחר הטיפול. הבדיקה נעשתה ע"י ניתוח מדוקדק של מחקרים אשר דיווחו על הישרדות של 5 שנים לפחות, שיוחסה לכימותרפיה בלבד. תוצאות הבדיקה הראו שהכימותרפיה תרמה לשרידות של 5 שנים אצל 2.3% בלבד מהמטופלים באוסטרליה ואצל 2.1% מהמטופלים בארה"ב. מאחר שהאחוז הכללי של חולי סרטן באוסטרליה השורדים את המחלה הוא 60%, מסקנת החוקרים היתה ברורה:  תרומת הכימותרפיה לשרידותם של חולי סרטן היא זעירה, וכדי להצדיק המשך ההשקעות בכימותרפיה יש צורך דחוף לעשות הערכה מחודשת וקפדנית של עלות מול תועלת ושל השפעת הכימותרפיה על איכות החיים של המטופלים (7, 13).

הצלחת הטיפול הכימותרפי בילדים חולי לוקמיה וחולי מחלת הודג'קין (לימפומה) היא הדגל העיקרי בו מנופפת הרפואה הרגילה לגבי טיפול כימי בסרטן. ב-1996 פורסם בניו-אינגלנד ז'ורנל אוף מדיסין מחקר ממושך שעקב במשך שנים רבות אחרי ילדים חולי מחלת הודג'קין אשר טופלו בכימותרפיה, ומצא את העובדות הבאות (3, 32):

•א.        ילדים אלה סבלו בהמשך חייהם מגידולים משניים בשיעור הגבוה פי 18 (1800%) מהרגיל.

•ב.        לבנות שעברו את הטיפולים הנ"ל עלה פי 75 (7500%) הסיכון לחלות בסרטן השד עד הגיען לגיל 40.

בספרו - Questioning Chemotherapy - מנתח ד"ר ראלף מוס בצורה מפורטת את נושא הכימותרפיה. מסקנתו הכללית של הספר היא שבמרבית סוגי הסרטן אין עדות לכך שהטיפול הכימותרפי מאריך את תוחלת החיים של המטופל (3).
באותו ספר כותב ד"ר מוס, שבמספר לא קטן של סקרים היו כימותרפיסטים שהצהירו שהם לא היו ממליצים על הטיפול הכימותרפי לבני משפחותיהם ולעצמם (10).

מספר ציוני דרך בהיסטוריה של הכימותרפיה

במלחמת העולם הראשונה השתמשו לראשונה בגז חרדל גופריתי כדי לפגוע בחיילי האויב. מלבד ההשפעה של גז זה על העיניים, מערכת הנשימה והעור, הסתבר בהמשך המלחמה שאצל אנשי צבא אשר נחשפו לריכוזים גבוהים יחסית, גרם הגז לפגיעה בייצור תאי דם במח העצמות, פירוק תאים במערכת הלימפה ויצירת כיבים ברקמות של הדפנות הפנימיים במערכת העיכול.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 ייצרו לראשונה את החומר חרדל חנקני, שנמצא כרעיל יותר מהחרדל הגופריתי. בזמן מלחמת העולם השניה אישרה הוועדה לטיפול בנפגעי גז בארה"ב חוזה שנחתם בין המשרד למחקר ופיתוח מדעי במשרד ההגנה לבין אוניבסיטת ייל, אשר הסמיך קבוצת מדענים לחקור את ההשפעות הפרמקולוגיות של החרדל החנקני. החוקרים התמקדו בלימוד תכונות הרעילות לתאים של החרדל החנקני אך הרחיבו את תחום עבודתם גם ללימוד השפעת החרדל החנקני על גידולים ניסיוניים בעכברים. הניסויים הראו שהזרקה מערכתית של חרדל חנקני לעכברים אלה גרמה להתכווצות דרמטית של הגידולים. הצלחה ראשונית זו עודדה את החוקרים לבדוק זאת גם על בני אדם.

הניסוי הראשון נעשה ב-1942 על חולה בסרטן הלימפה שכל הטיפולים האחרים לא עזרו לו ומצבו הוגדר כסופני (1). לדמו של החולה הוזרקה מנה יומית של חרדל חנקני, ולשמחתם של החוקרים הגידול בלימפה אכן התכווץ כבר לאחר יומיים של טיפול. בעקבות הצלחה זו עשו החוקרים מייד ניסוי בחולה לימפומה נוסף, אך בינתים חזר מחדש הגידול במטופל הראשון. סה"כ טופלו 6 חולים בסדרת טיפולים ראשונה זו. ההשפעה הדרמטית ביותר היתה אצל המטופל הראשון, אך כבר אצלו הופיעו הבעיות שלמעשה לא נפתרו עד היום בחלק מהטיפולים הכימותרפיים: השפעת הטיפול היא מוגבלת, הגוף מייצר עמידות כנגד הטיפול, הגידול חוזר ובינתיים נפגע מח העצמות וגם רקמות אחרות בגוף.

מאחר והמידע על השימוש בחרדל חנקני היה מסווג מבחינה בטחונית, פורסם המידע על הניסויים הנ"ל רק ב-1946 והשימוש בחרדל חנקני לטיפול בלימפומה התפשט בכל רחבי ארה"ב. בתחילה היתה תחושה של התרגשות שאולי התרופות הכימיות אכן יכולות לרפא סרטן. מכיון שהרופאים נוכחו שנסיגת הגידול אצל המטופלים היתה חלקית בלבד ורק לזמן מאד קצר (16),

מסקנתם של תומכי הטיפול הכימי היתה שיש צורך לפתח תרופות יותר יעילות. העובדה שלרפואה לא היה טיפול יעיל כלשהו במחלת הסרטן עזרה מאד להתפשטות השימוש בכימותרפיה, למרות מגבלותיה. הדו"ח הראשון על טיפול כימי בלוקמיה התפרסם בארה"ב ב-1946. ב-1947 כבר טופלו בכימותרפיה 10% מחולי הלוקמיה וב-1950 עלה מספרם ל-75%, וזאת למרות המגבלות וחוסר היעילות שהיה לטיפול זה (2).

מאמצים נוספים שנעשו לאחר מלה"ע ה-2 כמו פיתוח תרופות אנטיביוטיות-אנטי סרטניות, חומרים נוגדי חומצה פולית לטיפול בלוקמיה ותרופה למלריה, הביאו להצלחות שחיזקו את האופטימיות לגבי האפשרות למצוא תרופות כימיות יעילות לסרטן. ההצלחה היחסית שהיתה לטיפול הכימי בלוקמיה חריפה של ילדים הביאה בסופו של דבר להקמתו ב-1955 של מרכז השירות הלאומי לכימותרפיה של סרטן Cancer Chemotherapy National Service Center (CCNSC), בהשקעה ראשונית של 5 מיליון דולר שאושרה בסנאט. הקמתו של מרכז זה איפשרה עריכת מחקרים בהיקף גדול והביאה למעשה ללידתה של תעשיית התרופות לסרטן, שלימים גדלה להיקפים של מיליארדי דולרים בשנה (16). לראשונה נערכו מחקרים על בסיס של חוזים. החוזים, שנחתמו בין מכוני המחקר או החוקרים לבין ה- CCNSCוה-NCI (המכון הלאומי לסרטן), סיפקו לחוקרים משאבים כספיים חסרי תקדים. הממסד האקדמי לא הביע הערכה למחקרים שנעשו על בסיס של חוזים במקום על בסיס אקדמי טהור, אך השפעתם של מחקרים אלה התרחבה בגלל הכסף הרב שהיה מעורב בהם.

בשנות ה-60 התפתחו פרוטוקולים טיפוליים חדשים ללוקמיה וללימפומה אשר השתמשו בשילוב של חומרים שונים. פרוטוקולים אלה הראו הצלחה מרשימה (לפי הקריטריונים הרפואיים), אשר בעקבותיה קיבלה הכימותרפיה בסוף שנות ה-60 את ההכרה של הקהילה הרפואית והממסד הרפואי.

משנות ה-60 ואילך התמסדה שיטת המחקר בה הנבדקים נבחרים באופן אקראי, כדי לנטרל מרכיבים שונים אשר עלולים לפגוע מבחינה סטטיסטית באיכות המחקר. אולם, שיטה זו מנעה את האפשרות להכניס בתוצאות המחקר גם את ניסיונם והערכותיהם המקצועיות של הרופאים שטיפלו בנבדקים. אחד ההסברים להשתלטותה של שיטת המחקר הסטטיסטית הבלתי אישית, היא הצורך של החוקרים להגן על עצמם מפני ביקורת מקצועית ואכן, סטטיסטיקה אובייקטיבית מגינה על החוקר מפני חשדות לדעות מוטות או לקבלת החלטות שרירותיות. צורך זה התגבר בין היתר לאור הגידול שחל בהשקעות ציבוריות לטובת המחקר הרפואי. העליה בהיקף המחקרים הרפואיים יצרה אינטרס משותף לחוקרים הרפואיים, לאליטה הרפואית ולחברות התרופות, וכך נתקבעו הכוחות השולטים בעולם הרפואה המערבית הממוסדת עד ימינו.

בשנת 1964 קיבל איגוד הרפואה העולמי (WMA) את הצהרת הלנסיקי לגבי האתיקה של ניסויים בבני אדם בפיתוח תרופות חדשות. הצהרה זו עודכנה ב-1975 ואח"כ שוב ב-2000. ההצהרה קובעת שכאשר עושים ניסוי עם קבוצת ביקורת, יש להבטיח שהמטופלים מקבוצת הביקורת יקבלו את הטיפול הטוב ביותר שידוע לרפואה באותו זמן. משמעות הדבר היא שאין לתת למטופלים מקבוצת הביקורת תרופת פלסבו אם יש כבר תרופה כלשהי המטפלת במחלה הנבדקת. זה גרם לכך שלמעשה אסור לחוקרים המפתחים תרופה כימותרפית חדשה לבדוק את יעילות התרופה מול קבוצת ביקורת של חולים שלא מקבלים טיפול כלל או מקבלים רק פלסבו. כלומר, יעילותה של כל תרופה כימותרפית חדשה נבדקת רק בהשוואה לתרופה שנחשבת כטובה ביותר עד זמן פיתוח התרופה החדשה. כך נוצר מעין מעגל קסמים המבטיח את המשך קיומה של גישת הטיפול הכימותרפית (23).

התרבות שהתפתחה בנושא ניסויים קליניים בתחום הסרטן עוצבה ע"י שילוב של שני מרכיבים עיקריים:

א. האמונה הכנה של החוקרים ושל הציבור שהרפואה המודרנית מבוססת המדע אכן תביא לפיתרון למחלות הסרטן.

ב. הלחץ מצד חולי סרטן אשר מקווים שהרפואה תמצא פתרונות לבעייתם עוד בימי חייהם, ולכן יש להם מוטיבציה חזקה לגייס כספים למחקר הסרטן, וללחוץ לזרז תהליכים לאישור תרופות חדשות (2).

עד תקופת ממשלו של הנשיא קלינטון, כדי לקבל אישור מה-FDA (רשות המזון והתרופות בארה"ב) לתרופה חדשה לסרטן, נדרשה חברת התרופות להגיש שני מחקרים רנדומאליים נרחבים המראים תוצאות "חיוביות". במילה "חיוביות" הכוונה היא למחקר המראה שהשימוש בתרופה גורם לגידול הסרטני להתכווץ במידה כלשהי, לתקופה של חודש לפחות. לא היה צורך להראות שהטיפול מאריך את חיי החולים ולא היה צורך לדווח על מחקרים אחרים שנעשו באותה תרופה אפילו אם הם הראו תוצאות שליליות (3).

בשנות ה-90, בתקופת ממשלו של קלינטון, הוקלו עוד יותר התנאים לקבלת אישור מה-FDA לתרופה כימותרפית חדשה. כדי לקבל את האישור היתה צריכה חברת התרופות להגיש מחקר מקדים בלבד, אפילו אם לאחר מכן המחקר הרנדומאלי הנרחב יותר היה מראה שהתרופה אינה מועילה (4).

בשנת 1972 הכריז ניקסון, נשיא ארה"ב דאז, מלחמה נגד הסרטן. מאז ועד שנת 2004 הושקעו כשני טריליון דולר ($2,000,000,000,000) בטיפולים ומחקר של הרפואה הקונבנציונלית בנושא הסרטן. אף על פי כן, הסטטיסטיקה מראה שיותר אנשים מתים כיום מסרטן מאשר אי-פעם לפני כן (6). סנט אחד מהתקציבים הממשלתיים הנ"ל לא הושקע בבדיקת היעילות של טיפולים טבעיים (3).

המחזור השנתי של "תעשיית הסרטן" בעולם בשנת 2005 היה כ-200 מיליארד דולר. לכן, למרבית הגורמים הקשורים לתעשייה זו אין כל מוטיבציה לשינוי. אך גרוע מכך, לפי עדויות שונות, הבודדים שניסו לפתח שיטות ריפוי אלטרנטיביות לסרטן נרדפו ע"י גורמים אינטרסנטיים בדרכים שונות, כולל באמצעים אלימים של ממש (9). כדי לא לחרוג ממסגרת מאמר זה נזכיר כאן רק חלק מהשמות של רופאים ומטפלים אלה: ד"ר מקס גרסון (ארה"ב), ד"ר רויאל ריי רייף (ארה"ב, קנדה) - , גסטון נאיסנס (צרפת, קנדה), ד"ר כריסטין נולפי (דנמרק), ד"ר איסלס (גרמניה), ד"ר ווילהלם רייך (גרמניה, ארה"ב), דינשה גדיאלי (ארה"ב), ד"ר וויליאם קוך (ארה"ב), הארי הוקסי (ארה"ב), ד"ר ג'ואנה באדוויג (גרמניה), ד"ר לורנס ברטון (ארה"ב), ד"ר סטניסלב ברזינסקי (ארה"ב), ג'ימי קלר (ארה"ב) (39). ד"ר רייקי גירד האמר (גרמניה) (18).

כדוגמא אחת מיני רבות, נביא כאן את סיפורו של ד"ר סטניסלב ברזינסקי.

ד"ר ברזינסקי גילה בשנות ה-70 שלפפטידים מסויימים יש תכונות אנטי סרטניות והם אינם רעילים כלל, בניגוד לכימותרפיה המקובלת. הוא קרא לפפטידים אלה אנטינאופלסטונים או בקיצור ANP. בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 טיפל ד"ר ברזינסקי בחולי סרטן המוח בשיעורי הצלחה גבוהים בהרבה מאלה שהושגו בטיפולים הכימותרפיים הרגילים. ד"ר ברזינסקי ייצר בעצמו את ה-ANP לשם טיפול בחוליו וב-1983 הוא הגיש ל-FDA בקשה ל-NDI (רשות להתחיל בתהליך המקובל הדרוש לצורך אישורה של תרופה חדשה). מאז ועד 1997 עבר ד"ר ברזינסקי מסכת של התקפות ורדיפות בלתי פוסקות מצד ה-FDA שכל מטרתן היתה למנוע ממנו לפתח את התרופות ולהשתמש בהן. מספר פעמים פשטו על מעבדתו ועל משרדיו והחרימו לו מאות אלפי מסמכים, כולל מידע רפואי מסווג של החולים.

4 פעמים הביא ה-FDA את ד"ר ברזינסקי לחקירות בהרכב מורחב של שופטים פדרליים ובכל המקרים לא נמצאה כל אשמה.

בקשותיו ל-NDI נדחו שוב ושוב בתירוצים שונים. ב-1995 הואשם ד"ר ברזינסקי ע"י ה-FDA ב-75 עבירות על החוק, אשר אם הוא היה נמצא באמת אשם בהן, ניתן היה לשלוח אותו למאסר של 229 שנה. במשפט שנערך ב-1997 יצא ד"ר ברזינסקי זכאי מכל אשמה. תרופותיו עדיין לא קיבלו אישור המאפשר למכרן באופן חופשי כמו תרופות אחרות, אך הן מיוצרות ומשמשות לטיפולים בתחומים מסויימים באופן חוקי (39, 41, 42, 43, 44).

פגיעה בטוהר המדעי נוצרה כתוצאה מניגודי עניינים שהתפתחו לאור העובדה שרופאים ידועי שם משתפים פעולה עם תעשיית התרופות כיועצים או כחוקרים, כאשר בה בעת הם מחזיקים גם בעמדות חשובות באוניברסיטאות או בממשל. לרבים מהם יש גם אינטרסים כספיים ישירים, כבעלי מניות של חברות התרופות או דרך מנגנונים אחרים. הגיליון מיום 30.11.2000 של ה- The New England Journal of Medicine עסק בנושא זה. בין היתר מצאו הכותבים שרק אחד מתוך 20 המרכזים האקדמיים שנבדקו, הקפיד לשמור על הקוים המנחים שנועדו לצמצם ניגודי עניינים מסוג זה (23).

שימוש בכימותרפיה לטיפול בחולי סרטן

מטרת הטיפול הכימותרפי היא להשמיד תאים סרטניים או לעכב את התפתחותם. התרופות הכימותרפיות פוגעות גם בתאים בריאים, ומאחר ולא נמצאה עדיין שיטה בה ניתן לכוון את התרופות כך שיפגעו רק בתאים סרטניים, ניתנות התרופות במינון כזה שיהיה מספיק יעיל להשמדת או עיכוב תאי הסרטן, אך מבלי שהנזק לחולה יהיה בלתי נסבל.

ההיגיון העומד מאחורי טיפול זה הוא שגידולים סרטניים הם כה מסוכנים שחיוני להשמידם, אפילו אם זה כרוך בגרימת נזקים שונים למטופל.

אחד המאפיינים העיקריים של תאי סרטן הוא שהם מתחלקים ומתרבים במהירות רבה. התרופות הכימותרפיות יעילות בעיקר כנגד תאים המתחלקים מהר יחסית, ולכן פוגעות תרופות אלה גם בתאים בריאים המתחלקים מהר באופן טבעי כגון מח העצמות, זקיקי השיער ורקמות הריפוד בדפנות הפנימיים של מערכת העיכול. בכל מקרה הכימותרפיה היא רעל לגוף העלול לגרום לכאבים, ומחלות שלפעמים הן גרועות מהגידול עצמו, כגון פגיעה בייצור תאי דם, עוויתות במערכת העיכול הגורמות בחילה, שלשול, אובדן תיאבון, התכווצויות וחולשה הולכת ומתגברת. ישנן תרופות כימותרפיות אשר עלולות לגרום להשלה של כל שכבת הריפוד הפנימית במערכת העיכול. עלולה להיות פגיעה באיברי המין, עד כדי עקרות, פגיעה בתאי מוח הגורמת לאובדן זיכרון, נשירת שיער, פגיעה בראיה ובשמיעה, פגיעה בכליות, פצעים בפה ובגרון, הגוף מדמם בקלות ויכולתו של הגוף להתמודד עם זיהומים קטנה (9).

ה-FDA בארה"ב מגדירה תרופה כימותרפית כ"יעילה" אם היא גורמת להקטנת הגידול ב-50% לפחות למשך 28 יום לפחות. אך מחקרים רבים מראים שברב מוחלט של המקרים לא נמצא כל קשר ישיר בין הקטנת הגידול למשך 28 יום או יותר לבין ריפוי החולה או הארכת חייו (3, 8).

עלות הפיתוח של תרופה חדשה היא כ-300 - 600 מיליון דולר, ולפעמים גם הרבה יותר. כל יום של עיכוב באישור התרופה ע"י רשויות הממשל (בעיקר בארה"ב) עולה לחברה המפתחת כ-1.3 מיליון דולר (23). כדי לקצר את משך התהליך, קמו בשנות ה-90 ארגונים, חלקם בשליטת חברות התרופות עצמן, אשר מתמחים בגיוס מהיר של חולים מתאימים, אשר יהיו מוכנים להשתתף במחקרים ובניסויים של תרופה חדשה. ארגונים אלה פועלים דרך קהילות של רופאי משפחה, והרופאים מקבלים תשלום עבור כל אדם שמגיע דרכם לניסוי (23).

כאשר אדם מאובחן כחולה סרטן, הוא נעשה פתאום שווה ערך לכ-300,000$ עבור תעשיית הסרטן (10, 37).... סכום ממוצע  זה כולל אשפוזים, בדיקות ואבחונים, ניתוחים, תרופות, הקרנות, השתלות מח עצם וכל סוג טיפול חדש אחר.

בעמוד השער של הוול-סטריט ז'ורנל ב-17.11.94 פורסם מאמר על לחצים פוליטיים שהופעלו על חברות הביטוח לשלם עבור השתלות מח עצם אצל חולות סרטן שד מתקדם. מומחים בנושא הביעו חוות דעת השוללת לחלוטין גישה טיפולית זו. תהליך זה נקרא ABMT והוא כולל הוצאה זמנית של מח העצם מהחולה, מתן טיפול כימותרפי עם סיכון למות ממנו ואח"כ החזרת מח העצם לגוף החולה. עלות הטיפול יכולה להגיע ליותר מ-$100,000 (38).

ד"ר ג'ונס מאוניברסיטת קולורדו טוען באותו מאמר שטיפול כימותרפי רגיל נותן תגובות חיוביות ללא יותר מ-2% מהחולות עם סרטן שד מפושט. ECRI, סוכנות עצמאית ללא כוונות רווח להערכת טכנולוגיות, אומרת שתהליך ABMT במינון גבוה לחולות סרטן שד הכי מתקדם לא רק שהוא חסר תועלת, אלא שהוא גם עלול לקצר את חיי המטופלות (38).

עובדות נוספות לגבי כימותרפיה

מארק טוויין ציטט פעם את ראש ממשלת בריטניה לשעבר בנימין ד'ישראלי שאמר כך: "ישנם שלושה סוגי שקרים בעולם: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה".

הטיפול הכימותרפי מתבסס כאמור על תיאוריות והשערות ולא על הבנה וידיעה ברורה של הגורמים לסרטן. לכן הדרך היחידה להראות את יעילותו או אי-יעילותו של טיפול כימותרפי היא בעזרת סטטיסטיקה. אך לסטטיסטיקה ישנן מגבלות אשר עלולות לפעמים לעוות את התמונה בצורה קיצונית.

מוצגים כאן נתונים נוספים ועובדות שונות בקשר למחקר הסרטן:

• לפי הנתונים של "החברה האמריקאית לסרטן" (ACS) מ-1972, שיעור ההישרדות של חולי סרטן במשך 5 שנים לפחות עמד אז על 33%. מן הראוי לציין שבאותו זמן אצל 33% מהחולים הסרטן נעלם בעצמו, ללא טיפול.
  לפי נתוני ה-ACS ב-2004 עלה שיעור ההישרדות במשך 5 שנים לפחות ל-40%. זהו נתון מעודד לכאורה, המעיד על יעילות הטיפול, אולם אם בוחנים את הנתונים מגלים כי:

•  
  1. הסטטיסטיקה הנ"ל אינה תקפה מאחר שהם איחדו את הנתונים של הסרטן המקומי ושל הגרורות. מלבד זאת ההשוואות לא היו על בסיס רנדומאלי.
  2. סוגי סרטן שלא נלקחו בחשבון בסטטיסטיקה המקורית שפורסמה ב-1972, כן נלקחו בחשבון בסטטיסטיקה של 2004, כגון סרטני עור, אשר רבים מהם אינם קטלניים.
  3. הסטטיסטיקה נופחה בכוונה ע"י הכללתם של חולים עם גידולים שפירים, כאילו הם חולי סרטן.
  4. בזכות ההתקדמות הטכנולוגית, מגיעים כיום בממוצע לגילוי מוקדם יותר, כך שזמן ההישרדות מהגילוי עד המוות התארך (10).

• אצל נשים עם סרטן שחלות אשר טופלו בכימותרפיה עלה הסיכון לחלות בלוקמיה פי 21 (2100%) (3).
• במחקר השוואתי לחולי מיילומה נפוצה לא נמצא יתרון לטיפול בכימותרפיה לעומת אי-טיפול כלל (3).
• קבוצת חוקרים מהמחלקה לאונקולוגיה קרינתית בביה"ח רויאל נורת' שור בסידני, אוסטרליה, בדקה עד כמה תורמת הכימותרפיה לכך שחולי סרטן בוגרים ישרדו לפחות 5 שנים לאחר הטיפול. הבדיקה נעשתה ע"י ניתוח מדוקדק של מחקרים אשר דיווחו על הישרדות של 5 שנים לפחות, אשר יוחסה לכימותרפיה בלבד. תוצאות הבדיקה הראו שהכימותרפיה תרמה לשרידות של 5 שנים אצל 2.3% בלבד מהמטופלים באוסטרליה ואצל 2.1% מהמטופלים בארה"ב. מאחר שהאחוז הכללי של חולי סרטן באוסטרליה השורדים את המחלה (כאשר משתמשים גם בטיפולים אחרים) הוא 60%, מסקנת החוקרים היתה ברורה, שתרומת הכימותרפיה לשרידותם של חולי סרטן היא זעירה, ושכדי להצדיק המשך השקעות בכימותרפיה יש צורך דחוף לעשות הערכה קפדנית של עלות מול תועלת ושל השפעת הכימותרפיה על איכות החיים של המטופלים (7, 13).
• מאמר שפורסם בלאנסט ב-2005 מהלל את יעילותו של הטיפול המקובל בסרטן כיום. בין היתר מציג העיתון מחקרים המוכיחים שלקיחת התרופה טמוקסיפן במשך 5 שנים מפחיתה ב-49% את הסיכון של האישה לחלות בסרטן השד. אולם, בדיקה יותר יסודית של המחקר מראה כי:
  ההסתברות של אישה שלא לקחה טמוקסיפן לחלות בסרטן שד בתקופה של 5 שנים היתה 1.3%.
  ההסתברות של אישה שכן לקחה טמוקסיפן במשך 5 שנים לחלות בסרטן שד היתה 0.68%.
  הפרש קטן זה מראה אמנם ירידה של כ- 48% מבחינה סטטיסטית, אך במונחים אמיתיים, מבחינת נקודת המבט הפשוטה של האישה, זוהי ירידה של 0.62% בלבד בסיכוייה הסטטיסטיים לחלות בסרטן השד, כשהמחיר שהיא צריכה לשלם עבור זה הוא הכנסה קבועה של רעלים לגוף במשך 5 שנים, עם אפשרות לתופעות לוואי כמו בחילות, הקאות, גלי חום ועוד (9).
• מחקר שנעשה בבי"ח ג'ון הופקינס מצא שטמוקסיפן מקדם או מעודד התפתחות סרטן בכבד.
  הסוכנות למחקר הסרטן, שהיא חטיבה של ארגון הבריאות העולמי, הכריזה ב-1996 שהטמוקסיפן הוא קרצינוגן (גורם מסרטן) לרחם.
  נזקים בלתי הפיכים אחרים מהטמוקסיפן כוללים אוסטיאופורוזיס, פגיעה ברשתית העין, שינויים בקרנית, פגיעה בעצב הראיה וקטרקט (9).
• מכיוון שהכימותרפיה פוגעת גם בתאים בריאים המתחלקים מהר, מוגבלת הכימותרפיה מאד ביעילותה והיא נמצאה יעילה ב-2-4% בלבד מסוגי הסרטן, בעיקר לימפומה מסוג הודג'קין, לוקמיה לימפוציטית חריפה, סרטן אשכים ו-Choriocarcinoma (גידול בשכבה החיצונית מבין שתי השכבות הקרומיות ברחם שעוטפות את מי השפיר והעובר) (9).
• טיפול כימותרפי בחולי סרטן הריאות עוזר להאריך קצת את חיי החולה רק ב-1% מהמקרים. למרות זאת לוחצים הרופאים במקרים רבים על המטופלים לעבור טיפול זה, עם כל תופעות הלוואי הקשות שלו (9).
• ככל שגיל החולה עולה, יורדת התועלת של טיפול כימותרפי. בממוצע, מעל גיל 55 עדיף לא לטפל כלל מאשר לעשות כימותרפיה (9).
• אירווין ברוס, ביוסטטיסטיקן שעבד עבור ה-NCI (המכון הלאומי לסרטן בארה"ב) גילה שגידולים סרטניים רבים אשר חשבו שהם ממאירים היו למעשה שפירים, והם פיתחו גרורות רק לאחר שנפגעו מטיפול כימותרפי. במילים אחרות, לאנשים רבים אשר גילו אצלם גרורות סרטניות, לא היו גרורות אלה עד שקיבלו טיפול כימותרפי (10).
• ב- 24.11.08 התפרסם מחקר שנערך בנורווגיה על נשים בגילאים 50- 64, אשר חולקו לשתי קבוצות. הנשים בקבוצה אחת עברו 3 בדיקות ממוגרפיה בתקופה של 6 שנים. הנשים בקבוצת הביקורת (אשר היו באותם גילאים ועם גורמי סיכון דומים לאלה של נשות הקבוצה הראשונה לגבי סרטן השד) עברו רק בדיקה ממוגרפית אחת, בתום 6 השנים. המחקר גילה שמספר מקרי סרטן שד פולשני אצל הנשים אשר עברו 3 בדיקות ממוגרפיה היה גבוה ב-22% יותר מאשר בקבוצת הביקורת. אחת מהשערות החוקרים היתה שבקבוצת הביקורת מספר מקרי סרטן השד היה דומה לקבוצה הראשונה, אך כ-20% ממקרים אלה התרפאו בעצמם באופן ספונטני ולכן לא ניתן היה לראותם בבדיקה בתום 6 השנים (11).
• המידע שלהלן נלקח מסקר שנעשה  ב-1986 ע"י מרכז מק'גיל לסרטן ופורסם בספרו של ג'ון רובינס "Reclaiming Our Health" שיצא לאור ב-1998:
  75% מהאמריקאים שיאובחנו כחולי סרטן צפויים לקבל טיפול כימותרפי לפי המלצתם של האונקולוגים שיטפלו בהם.
  אבל...
  75% מהאונקולוגים אמרו שאם הם עצמם יחלו בסרטן, הם לא ישתמשו בכימותרפיה. מדוע? כי הכימותרפיה "איננה יעילה והיא רעילה בצורה בלתי נסבלת" (14).
• אחוז גבוה של חולי סרטן נעזרים ברפואה המשלימה, בד"כ ללא ידיעת הרופאים המטפלים בהם. אין בקרה כלשהי על טיפולים אלה והם לא מופיעים כלל בסטטיסטיקה, דבר שעשוי לשנות באופן משמעותי את ניתוח התוצאות הסטטיסטיות.
• ב-13.11.2008 פורסם באתר האינטרנט של ABC NEWS באוסטרליה מחקר שנערך בבריטניה ע"י ה- NCEPOD (גוף עצמאי ששם לו כמטרה לשפר את הסטנדרטים הרפואיים והניתוחיים לטובת המטופלים). המחקר בדק 600 חולי סרטן במצב מתקדם אשר נפטרו בתוך 30 יום ממועד הטיפול. המחקר מצא שבכ-25% מהמקרים נפטרו החולים כתוצאה מהכימותרפיה, או שהכימותרפיה האיצה את המוות (22).
• ב-19.7.2000 פורסם בלוס-אנג'לס טיימס מחקר שנעשה ע"י ד"ר ג'ילברט וולש, פרופ' בביה"ס לרפואה דרטמות' בארה"ב. תוצאות המחקר הראו שאין קשר בין הפרסומים על העליה באחוז חולי הסרטן השורדים 5 שנים ויותר לבין אחוז הנפטרים בפועל מהמחלה. כדי להסביר את ממצאיו ניקח לדוגמא את סרטן הערמונית.
  בשנים 1950-1954 שרדו 43% מהחולים במשך 5 שנים לפחות.
  בשנים 1989-1996 שרדו 93% מהחולים במשך 5 שנים לפחות.
• הרפואה מגדירה את ההישרדות של 5 שנים מתאריך אבחון המחלה. כלומר, מתוך 1000 חולים שאובחנו כחולי פרוסטטה ב-1950, 430 מהם נשארו בחיים לאחר 5 שנים, לעומת 930 חולים שנשארו בחיים לאחר שאובחנו ב-1989. אך בפועל, מספר המיתות ממחלה זו בכל שנה ביחס למספר החולים אפילו עלה במקצת.
  יש שתי סיבות שגורמות לתוצאות הסותרות כביכול הנ"ל:

•  
  1. המודעות לאבחון מוקדם ויכולות האבחון ב-1989 היו גבוהות בהרבה מאלה של 1950. ב-1989 אובחנו רבים מהחולים בשלבים הרבה יותר מוקדמים של המחלה.
     לצורך המחשה ניקח לדוגמא קבוצת חולים בה כולם מתו מהמחלה בגיל 78. אם כל החולים מקבוצה זו היו מאובחנים רק בגיל 75, שיעור ההישרדות של 5 שנים היה אצלם 0%.  אם כל החולים מקבוצה זו היו מאובחנים בגיל 70, שיעור ההישרדות של 5 שנים היה אצלם 100%.
  2. בסרטן הערמונית, כמו גם בחלק ממחלות הסרטן האחרות, יש כאלה שאצלם המחלה בתהליך התקדמות ויש שאצלם המחלה אינה מתקדמת. ב-1950 מרבית החולים שהגיעו לאבחון היו כבר עם סימפטומים ברורים ובד"כ של המחלה מהסוג המתקדם. לעומת זאת ב-1989 אובחנו רבים גם ללא סימפטומים ובתוכם גם כאלה שהיו עם המחלה מהסוג שאינו מתקדם, שהוא גם הרבה פחות קטלני (36).

• להלן מספר דוגמאות לשימוש מניפולטיבי בסטטיסטיקה לצורך יצירת מצג של תוצאות טובות יותר מהאמת:

•  
  1. אם חולה נפטר בזמן תקופת המחקר, הוא לא נרשם בסטטיסטיקה, בנימוק שהוא לא השלים את מלוא הטיפול (3). לעומת זאת, אם נפטר חולה בקבוצת הביקורת הוא כן נרשם בסטטיסטיקה.
  2. כאשר מודדים את תוחלת החיים בעקבות טיפול, מציינים בד"כ רק את אלה שמתו כתוצאה מהמחלה שעליה נוסתה התרופה, אך בד"כ לא מציינים כמה אנשים מתו בגלל הטיפול עצמו (3).
  3. יש כיום נטיה אצל הרופאים לטפל מייד גם כשיש רק "סימנים טרום-סרטניים". זה מעלה בהרבה את הסיכוי לריפוי כי למעשה זה לא סרטן, אך טיפול זה נרשם בסטטיסטיקה כטיפול בסרטן. זה גורם לכך שמצד אחד רשומים יותר מקרי סרטן ומצד שני שיעור ההצלחה של הטיפול הרפואי נראה גבוה יותר (3).
  4. בדיקת הרשומות של 1.2 מיליון חולי סרטן מראה ששיעור המיתות מייד לאחר הטיפול כתוצאה מגורמים שאינם סרטניים היה 200% יותר מהמצופה באופן רגיל. הגורמים העיקריים שנרשמו כאחראים לשיעור הגבוה של מוות לאחר הטיפול היו כשלים של הלב וכשלים של מערכת הנשימה. זה אומר שבמקום למות (אולי) מספר שנים מאוחר יותר מסרטן, מתו חולים אלה מהשפעות הטיפול, אך מכיון שבאופן רשמי הם לא מתו ישירות מסרטן, הם שיפרו בהרבה את המצג הסטטיסטי של הטיפול הרפואי בסרטן (3).
  5. ריפוי מסרטן נחשב כאשר אדם נשאר בחיים 5 שנים מאז איבחון המחלה אצלו. מבחינה סטטיסטית, חולה סרטן שחי 5 בסבל מהמחלה אך מת 5 שנים ויום לאחר שאובחן כחולה סרטן, מופיע בסטטיסטיקה כאחד שנרפא מהמחלה (21).
  6. סוגים מסויימים של סרטן וסוגים מסויימים של קבוצות אנשים המגלים שיעורי החלמה נמוכים, פשוט לא מוכנסים לסטטיסטיקה (21).

התבטאויות של מומחים

• "מרבית חולי הסרטן בארץ זו (ארה"ב) מתים בגלל הכימותרפיה, אשר לא מרפאת סרטן שד, סרטן המעי הגס או סרטן הריאות. זה תועד כבר יותר מעשור ובכל זאת רופאים ממשיכים להשתמש בכימותרפיה כדי להילחם בגידולים אלה". (Allen Levin, MD, UCSF, "The Healing of Cancer", Marcus Books, 1990) (8).
• "אילו חליתי בסרטן, לעולם לא הייתי פונה לקבל טיפול מקובל כלשהו למחלה זו. לחולי סרטן השומרים עצמם רחוק ממרכזים אלה יש סיכוי כלשהו להצליח" (8). (Prof. Gorge Mathe, "Scientific Medicine Stymied", Medicines Nouvelles, Paris, 1989)
• "אחרי הכל, וברב מוחלט של המקרים, אין שום הוכחה שהכימותרפיה מאריכה את צפי ההישרדות. וזהו השקר הגדול על טיפול זה, שישנה תאימות בין הקטנת הגידול להארכת חייו של המטופל" (8). (Philip Day, "Cancer: Why we're still dying to know the truth", Credence Publications, 2000)
• "...ככימאי שהוכשר לנתח נתונים, זה בלתי נתפס בעיני שרופאים יכולים להתעלם מההוכחות הברורות לכך שכימותרפיה גורמת להרבה, הרבה יותר נזק מאשר תועלת." (10)  -  Alan C Nixon, PhD, former president of the American Chemical Society.
• "חוקרי סרטן, כתבי עת מדעיים והמדיה הפופולרית, כולם תרמו למצב בו אנשים עם מחלות סרטן נפוצות מטופלים בתרופות אשר לא ידועות כאפקטיביות" (12) - Dr. Martin Shapiro UCLA
• בהצהרה יוצאת דופן אמר הדובר של ה-FDA שכל עיכוב באישור תרופה חדשה אין משמעותו מוות מיותר של חולים מכיון ש"כל הטיפולים האלה לסרטן במצב מתקדם אינם מרפאים אנשים" (5).
• "המדענים עדיין לא יכולים לאתר את "הגורם" לסרטן" (20) - נכתב באתר אשר מבוצע ע"י אוניברסיטת אמורי באטלנטה עבור ובמימון ה-NCI (המכון הלאומי לסרטן בארה"ב).
• "אונקולוגים רבים מניחים כמובן מאליו שתגובה (של הגידול) לטיפול מאריכה את חיי המטופל, הנחה שגויה המבוססת על אשליה ואין לה כל ביסוס ע"י מחקרים קליניים" (3, 26) - ד"ר אולריך אבל

חסרונות השיטה הקיימת

1. כדי שמחקר סטטיסטי, רנדומאלי, כפול-סמיות (שבו גם הנבדק וגם הרופא המטפל לא יודעים אם הנבדק מקבל את התרופה הניסיונית או תרופת דמה) או חד-סמיות (בו הנבדק לא יודע אם הוא מקבל את התרופה הניסיונית או תרופת דמה) יצליח, יש הכרח לבודד גורמים ולהתעלם מגורמים רבים אחרים. לכן מחקרים אלה מוגבלים מראש לראייה צרה של תמונת הבריאות.
2. השיטה הסטטיסטית לא נותנת מקום לידע, לניסיון, לאינטואיציה ולגאונות של הרופא המטפל עצמו. המערכת הרפואית מחייבת את הרופא לטפל בחולה מסויים לפי פרוטוקולים ספציפיים (אשר פותחו לפי תוצאות המחקר הסטטיסטי), גם אם הרופא משוכנע שאותו חולה נמצא בין אותם אחוזים שלא נכנסו בחלק המוצלח של הסטטיסטיקה.
3. תכנון לא נכון של המחקר עלול לגרום לטעויות מהותיות בפירוש והבנת התוצאות. גם במחקרים שתוכננו נכון ייתכנו הבדלים גדולים בין החוקרים בפירוש והבנת התוצאות, מאחר והרפואה עדיין לא מבינה את הגורמים האמיתיים למחלות הסרטן.
4. הגישה הסטטיסטית התרופתית מתייחסת כמעט רק לצד הפיזי של האדם. גישה זו אינה יכולה לקחת בחשבון גורמים שקשה או בלתי אפשרי למדוד אותם כגון רגש או נפש והיא מתעלמת בד"כ מהאפשרות שהמחלה נגרמה כתוצאה מטראומה או קונפליקט רגשי וכן מהקשר הידוע והמובהק שבין מצבו הרגשי והנפשי של החולה לבין יכולתו להחלים. כך שהתבססות על שיטת המחקר ה"אובייקטיבית" הנהוגה כיום, מגבילה בצורה קיצונית את האפשרות למצוא דרכי ריפוי אמיתיות.

האם ישנם פתרונות אחרים במקום כימותרפיה?

למיטב ידיעתנו והבנתנו יש בידי האנושות כיום מספיק ידע ויכולות לטפל בהצלחה רבה בחולי סרטן ללא צורך בכימותרפיה והקרנות. ידע זה נמצא בידי אנשים שונים במקומות שונים בעולם, והוא יוכל לבוא יותר לידי ביטוי כאשר תהיה בציבור הרחב ובעולם הרפואה יותר פתיחות לשינוי התפיסה של מחלות בכלל וסרטן בפרט. יש כאן מילכוד מסויים, כי שינוי בתפיסה יכול לקרות רק כאשר ידע חדש או גישה חדשה מוכיחים את עצמם בפועל ונחשפים למסה מספיק גדולה של אנשים. לכן תהליך זה קורה בהדרגה והוא יצבור תאוצה ככל שתהיינה יותר הצלחות בשטח של הגישות החדשות מצד אחד, ויותר הבנה בציבור של חוסר התועלת אשר בכימותרפיה, מצד שני. זהו נושא רחב בפני עצמו אשר יהיה צורך לדון בו בנפרד, אך בינתים נוכל להמליץ כאן על דוגמא אחת לידע כזה כפי שמתבטא בתגליותיו של ד"ר האמר אשר פיתח את מה שנקרא כיום "הרפואה הגרמנית החדשה".

מידע בעברית על התפתחותה של הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמר המופיע באתר זה תחת הכותרת: "כיצד התפתחה הרפואה החדשה".

לסיכום

הכימותרפיה לסרטן התפתחה על בסיס הנחה ראשונית שהיה בה היגיון מסויים. הניסיון של יותר מ-60 שנה בהשקעות ענק בטיפולים כימיים, עם הידע הנוסף שהצטבר מכיוונים אחרים, מראים לנו שההנחה הראשונית עליה התפתחה הכימותרפיה היתה שגויה. האונקולוגים רוצים באמת ובתמים לעזור לחולה ולהצילו. אך כל מה שרובם למדו ויודעים בתחום זה הוא שצריך לנתח, להרעיל את הגוף בחומרים כימיים או לעשות הקרנות, והם אינם מכירים אופציות אחרות (9).

ישנן עדויות רבות המראות שהכימותרפיה היא שיטה טיפולית מזיקה ובמרבית המקרים מיותרת לחלוטין. חשוב לזכור, שבכל מקרה הכימותרפיה מטפלת, או מנסה לטפל, אך ורק בסימפטומים של המחלה ולא בגורמי המחלה. אין אדם רציני שמצהיר שהכימותרפיה מטפלת בגורמי הסרטן, ואין אדם בעולם אשר יצהיר שאנשים חלו בסרטן כתוצאה ממחסור בכימותרפיה...

ניתן לראות שמושקע בשנים האחרונות מאמץ רב בפיתוח תרופות ביולוגיות אשר אמורות להיות יותר יעילות ופחות מזיקות. יחד עם כל בני האדם אנחנו מייחלים לכך שאכן תמצא הרפואה פתרונות טובים יותר מהקיימים כיום. אך לפי הבנתנו את הנושא, לא נראה שתהיינה פריצות דרך משמעותיות ברפואה המקובלת כל עוד הנחות היסוד הן שגויות.

הפתרונות האמיתיים יותר תלויים קודם כל בשינוי התפיסה ואח"כ בנכונות להשקיע בחינוך מתאים ובהתארגנות חדשה של מערכות הבריאות. יש כיום לאנושות מספיק ידע ואמצעים לעשות את השינוי שיאפשר לחולי סרטן לקבל טיפולים יעילים הרבה יותר ומזיקים הרבה פחות. שינוי זה יביא לשיפור משמעותי בתוחלת החיים של החולים ובאיכות חייהם והוא גם עשוי להביא לחיסכון עצום בהוצאות על בריאות בעולם כולו.

הבהרה: כותב המאמר אינו רופא ואין להתייחס לכתוב כאן כאל המלצות רפואיות. בכל מקרה של צורך בטיפול רפואי יש לפנות לרופא מוסמך.

מקורות

הערה: במאמר המקורי מופיעים כמעט כל המקורות שכאן עם קישורים לאתרים באינטרנט מהם נלקח המידע. מאחר ואתר זה לא מאפשר להציג קישורים נאלצנו למחוק את הקישורים במראי המקום. כל המעוניין בקישורים למקורות יכול לפנות ישירות לכותב המאמר והוא יקבלם באימייל.

1. "The Anti Cancer Drugs", 2nd edition / William B. Prat, p. 18

2. Between Bench and Bedside" / Ilana Lowy, p.59-60 "

3.HOW scientific are orthodox cancer treatments? / by Walter Last    

4.  Moss, R.W., The Moss Reports, no. 86, June 7,2003, 

5. Moss, R.W., The Moss Reports, no. 122, February 28, 2004, 
6. Begley, Sharon, "New statistics show increase in cancer rates: cancer rates go up, not down", Wall Street Journal, October 16,2002, p. Bl

7. The contribution of cytotoxic chemotherapy to 5-year survival in adult malignancies

2004 Dec;16(8):549-60,

8. Cancer Therapy

9. Chemotherapy, An Interesting Choice, 06/06/2005, Posted By: Jon Barron

10. International Wellness Directory,

11. Science-Based Medicine, 

12. Healing Cancer Naturally,

13. אתר "מטפלים", 

14. CancerResearchInformation.com, 

15. German New Medicine, 

16. A History of Cancer Chemotherapy, Vincent T. DeVita, Jr. and Edward Chu, Cancer Research 68, 8643, November 1, 2008. doi: 10.1158/0008-5472.CAN-07-6611

17. German New Medicine,

18. כיצד התפתחה הרפואה החדשה, מאמר באתר זה

19. GNM - Verification,

20. Cancer Facts & the War on Cancer,

21. Study Reveals Chemotherapy Hastened or Caused Deaths of Many, by Reuben Chow, 2.2.2009,

22. Chemotherapy contributes to a quarter of cancer deaths: study, ABC News, 13.11.2008,

23. ETHICAL DILEMMAS ENCOUNTERED DURING CLINICAL DRUG TRIALS, by George K Daikos, M.D.,

24. The Efficacy of Chemotherapy for Cancer, by Don Benjamin,

25. Questioning Chemotherapy, by Moss, Ralph W., PhD, Equinox Press, NY, 1995

26. Abel, U., "Chemotherapy of advanced epithelial cancer, a critical review", Burned. Pharmacother. 46(10):439-52(1992), 

27. Death by Medicine, by Gary Null, PhD, Carolyn Dean, MD, ND, Martin Feldman, MD, Debora Rasio, MD, Dorothy Smith, PhD,

28. Chemotherapy Report,

29. Majority of those who die of common forms of advanced cancer have received chemotherapy. 1991,

30. DOES SHRINKING TUMORS INCREASE SURVIVAL?,

31. Hardin Jones and Cancer, The "Untreated Patients Live 4 Times Longer" Claim, by Dr. Peter Moran. 

32. Bhatia, S., Robison, LL et al., "Breast cancer and other second neoplasms after childhood Hodgkin's disease", New England J.Med. 334(12):745-51 (March21,1996)

33. Klingspor, L., Stintzing, G., Tollemar, J., "Deep Candida infection in children with leukaemia", Acta Paediatr. 86(1)30-6 (1997)

34. מדוע אנחנו מפסידים במלחמה נגד הסרטן? / ד"ר ראלף וו. מוס, 29.4.2004

35. Cancer Politics,

36. Behind the Good News on Cancer, There's the Same Old Bad News, By H. GILBERT WELCH,

37, New Cancer Drugs Are Driving Up Cost of Care, by Denise Gellene, Los Angeles Times, May 14, 2005. 

38. THE ROBERT CATHEY RESEARCH SOURCE,

39. Persecution of natural Cancer Therapists, by Walter Last June 10, 2007,

40. Lawrence Burton, PhD,

41. DR BURZYNSKI, M.D.,

42. Burzynski Acquitted Of Fraud, 1997, 

43. Dr. Stanislaw Burzynski: The Fiercest Battle, by Daniel Haley, Excerpt from the book: "Politics in Healing: The Suppression and Manipulation of American Medicine", 2000,

44. History Between Dr. Burzynski and FDA,