אבחונים דידקטיים

כאשר ילד מתקשה בלימודים באופן חריג, חשוב לשלוח אותו לאבחון מתאים, על מנת לגלות את מקור הבעיה אשר מקשה עליו, ולסייע לו בטיפול בה. האבחונים המוכרים ביותר הם אבחונים דידקטיים, אשר נועדו לזהות לקויות למידה מסוגים שונים. אולם ישנם ילדים שמתקשים לא בהבנה של החומרים השונים, ולא בצורת הלמידה, אלא אינם מסוגלים להתרכז בלמידה מסיבות שונות. קושי זה נקרא בשם הכולל "בעיות קשב וריכוז". בעיות אלו כוללות קשייו רבים ושונים, שהמשותף ביניהם הוא קשיים שאינם לימודיים אלא קשורים ליכולות הריכוז השונות.

אבחון קשב וריכוז

אבחון קשב וריכוז נועד לאבחן האם הבעיה היא אכן ממקור של קשב וריכוז ולא ממקורות אחרים (כמו לקויות למידה, קשיים רגשיים וכדומה). אבחון קשב וריכוז נעשה במספר אופנים. ראשית, הוא כלול בתהליך של אבחון פסיכודידקטי, אשר נועד למקרים שבהם ישנו קושי לימודי רחב במיוחד. קשיי קשב וריכוז עלולים לגרור אחריהם מגוון קשיים לימודיים, ולכן גם התחום הזה נבחן באבחונים הפסיכו דידקטיים. לעיתים, גם אבחונים דידקטיים בודקים את התחום, אם כי בצורה שטחית יותר.

סוגי אבחונים

ישנם אבחונים מיוחדים אשר ממוקדים בתחום של אבחון קשב וריכוז, כמו מבחן TOVA, מבחן MOXO ומבחן BRC, שלושתם מבחנים ממוחשבים אשר נועדו לבחון את יכולת הריכוז של הילד, את משך זמן הריכוז שלו ואת ההשפעה של הסחות דעת שונות על הריכוז. האבחון הנפוץ ביותר כיום הוא עדיין מבחן TOVA, אף כי יש עליו ביקורת רבה, כגון העובדה שהוא נוטה לאבחן אנשים כבעלי בעיית קשב וריכוז אף שאין להם בעיה כזו כלל. אולם בכל מקרה, האבחונים הממוחשבים נועדו בעיקר כדי לבסס חשדות לנובעות מצפייה בילד, מהתנהגותו היומיומית ומיכולות הלימוד שלו.