חינה מרוקאית
מקור המילה חינה הינה למצוא חן, על הכלה מיועדת למצוא חן בעיני בן זוגה העתידי. יש הטוענים כי מקור המילה חינה הינה בשלוש המצוות שאישה מחויבת בהן: חלה (הפרשת חלה), נידה והדלקת הנר. יש הטוענים כי טקס החינה נועד להכין את החתן והכלה לטקס החופה ולהכניס אותם לחיי הנישואין בצורה עדינה יותר. עדות רבות נוהגות בטקס זה, קיימים טקסי חינה מרוקאית, תימנית, הודית, טוניסאית טריפוליטאית רוב עדות המזרח נוהגות בטקסים אלו. המקור לטקסים אלו נהוג בארצות האסלאם. משם העולים ארצה הביאו את הנוהג הזה. המוסלמים נוהגים בטקס החינה גם כן בטקסי נישואין, אך היהודים הגדילו ולקחו את מנהג החינה לכל האירועים המשמחים. טקסי בר מצוות, בריתות וכמובן בחתונות.
עוגיות לחינה
סמלי הנישואין הם רבים, כחלק מארגון החתונה על הכלה לבחור אולם, די ג'י, צלם וכמובן שמלה. אך חוץ מארגון החתונה המוכר והידוע על הכלות בנות עדות המזרח לארגן גם את טקס החינה. טקס החינה כך טוענים הרבה יותר מפואר משפחתי ושמח מטקס החופה שכולנו מכירים. לארגון טקס החינה על הכלה ואימה לבחור שמלות מרובות ולא רק אחת. לארגן די ג'י המכיר את שירי החינה המקוריים והמסורתיים. למצוא מאפייה מוכשרת היודעת להכין עוגיות לחינה מקוריות וצבעוניות כראוי לטקסים אלו. ובנוסף כמובן להכין את הבלילה של החינה עצמה המורכבת מעלים מיוחדים תבלינים ספציפיים כדיי שהסימן על היד יהיה כמה שיותר חזק וברור לאחר שטיפת החינה ממנה.
חינה תימנית
כנהוג לטקס חינה אמיתי על אם הכלה לארגן את הטקס מבעוד מועד. רוב יוצאי בניי עדות המזרח מכירים נוהג זה ומכבדים אותו. אם הכלה מחליטה על סגנון הטקס על פי העדה שממנה היא הגיעה. אך היום קיימת הסברה כי על שתי הנשים אם הכלה ואם החתן לארגן את הטקס. טקס החינה יצא מכלל פרופורציה בנושא זה. במידה ואם הכלה הינה תמניה, היא תחפוץ כמובן בטקס חינה תימנית מסורתי עם השירים התלבושות והמאכלים העדתיים. אך כיום במקרים רבים אם החתן "מתערבת" ומחליטה לשנות מנהגים אלו על פי העדה שממנה היא באה. לעיתים שתי נשים אלו שוכחות את מטרת הטקס והופכות אותו למייגע ומעייף בעיקר לבניי הזוג שעסוקים בלרצות את שני הצדדים במקום להתעסק בנושא הנישואין והמשמעויות העומדות מאחוריו.