ביקורת: "פפפפפפפ" – ההצגה המפחידה ביותר – מקום ראשון בפסטיבל עכו – קומדיה פרועה על מצבים לא דימיוניים - צוותא
מאת חיים נוי
"פפפפפפפ" היא הצגה מפחידה ובעצם פארסה שחורה על מצבים בהחלט לא דמיוניים שזכתה במקום הראשון בפסטיבל התיאטרון בעכו והיא מגוללת לילה אחד בחלום בלהות ישראלי. ההצגה – המועלית בצוותא - היא קומדיה פרועה ואינטליגנטית, היא סוכרייה מתוקה הגורמת לצופים לגעות בצחוק ולצאת עם תחושה מדגדגת בזוית הפה: האם התסריט הזה עלול להיות?
אהרון לוין וירון אדלשטיין רקחו, כתבו וביימו הצגה שהיא ללא ספק מעניינת, מצחיקה, מקאברית, סאטירית ובעיקר גורמת לצופים חוויה תיאטרלית בזכות הרעיון, הטקסט השנון והליהוק המוצלח של השחקנים.
העלילה עוסקת בצוללת ישראלית המחומשת בטילים נושאי פצצות גרעין אטומיות המשייטת לה במפרץ הפרסי בתמרון המדמה התקפה. מפקד הצוללת לוקה לפתע בנפשו ומחליט לפתור את כל בעיות האיום האיראני וכל הקונפליקט במזרח התיכון, אחת ולתמיד. הוא מורה על הפצצת טהראן בפצצות אטום ובולע את הנוסחה לביטול הוראת ההתקפה של טילי השיוט. הוא מנתק מגע עם המפקדה בישראל ושובה את הכפופים לו.
ראשי המדינה מתכנסים לישיבת חירום הזויה המתפתלת והולכת למצבים מגוחכים ולמצבים שונים ומשונים וגורמת לצופים לעווית בבטן אבל למחשבות מפחידות אחרות שלא כדאי לדון בהם בשלב זה.
העלילה מתפתחת עד לסיום התיאטרלי היחיד שנותר בעצם.
היוצרים אהרון לוין וירון אדלשטיין הצליחו להפיק הצגה משעשעת, אבל בהחלט מפחידה מאוד, ומלהטטים עם השחקנים המוכשרים, המתפרעים על הבמה בעיצומה של ישיבה הרת גורל.
ההשראה להצגה של תיאטרון האינקובטור היא בחלקה מדר' סטרנג'לב של סטנלי קובריק ופייל סייף של סידני לומט ואולם המתרחש באזורנו הוא הדומיננטי בעלילה והאירועים ההזויים הם בהחלט לא בלתי סבירים, לפעמים.
אדלשטיין ולוין שאחראים , כל אחד לחוד, לשתי הפקות מעולות בבית צבי, חוזרים ומנפקים מחזה מושחז ומצחיק.
לוין שהוא בנו של המחזאי המנוח חנוך לוין חוזר ומשלב בהצגה פנינה של סצנה שהיא השראה מתוך המתלבט , שונה כמובן בתרחיש, ובה מתורגמן מתרגם שיחה של אישיות רמת דרג, בשפה המשובצת בדרך כלל בג'יבריש.
במקרה הנוכחי מדובר בסצנה מופלאה שבה מנהל ראש הממשלה שיחה עם נשיא איראן בתיווך מנהיג טרור ידוע המתרגם מעברית למה שאמור להיות פרסית והתוצאה – עווית כללית.
המחזה הוא מגוחך בכוונה ולעיתים נוסק למרומי הגרוטסקה והשטות, אבל במחשבה שנייה העניין בהחלט ראוי לעיון והרהורים מפחידים.
איצ'ו אביטל מגלם את ראש הממשלה , די חנון, אבל מעסיק צמודה אישית. אביטל הוא שחקן טוב מאוד ומשחקו הוא אמין וכובש.
ערן בן זאב הוא הרמטכ"ל הסובל מכאב שיניים ומשחקו הוא מוצלח מאוד ומה לעשות, בהחלט אמין.
זאב שמשוני מגלם את מפקד הצוללת המטורף סגן אלוף פינקוס. זאב משחק כהלכה ויפה.
מפקד חיל הים הוא ערן בן צבי ומשחקו נהדר ויפה וקטעי הגרוטסקה בכיכובו הם מצחיקים. אפילו הבדיחה על הפרסי.
רפי קלמר הוא שר הביטחון היורם והוא מגיש משחק אמין ומהנה מאוד.
אמיר ירושלמי מוצלח מאוד בתור הטכנאי הרוסי.
יאיר רופמן מגלם בהצלחה את טבח הצוללת. איתמר שרון הוא הקצין המתמרד בצוללת ומשחקו אמין ונאה מאוד.
יינון שאזו גונב את ההצגה כאיש החמאס והקטע בכיכובו הוא ממש פנינה.
אדם קלר עיצב תלבושות נאות ותפאורה מעניינת שבה הבמה היא בעלת שני מדרגים: העליונה של הצוללת והתחתונה של חדר הישיבות בקריה. איתמר גרוס אחראי למוזיקה המקורית היפה ויעקב סליב לתאורה המוצלחת.
"פפפפפפפ" ואין זה חשוב בכמה אותיות נכתוב אותה, היא הצגה מהנה, מצחיקה, מגוחכת ובהחלט מאוד מפחידה, אבל התוצאה היא שהקהל יוצא עם חיוך מאוזן אל אוזן ואולי זו עווית של פחד פתאומי...
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.