זה היה יום רגיל של עסקים, ותודה לאל איך שאומריםלא חסרה עבודה, קיבלתי הודעה במייל: "הנך מוזמן להגיע למפגש עסקי." עודמשלחת עסקית הגיעה מסין לאחת מחברות התעשייה הגדולות בארץ. מה לי ולזה -שיהיה להם בהצלחה.
הטלפון צלצל, על הקו היתה הבוסית שלי "? Are we going" , ומה אם העבודה שאלתי...?
"כשמזמינים הולכים, העבודה תדחה במספר שעות" - בלית ברירה שמתי עלי את הז'קט ונכנסתי לאוטו.
נסענולאי שם, חברה גדולה ורצינית - הרבה מחלקות המון משרדים, אשר הזכירה לי אתראשית הקריירה כמהנדס תוכנה באחת מחברות ההייטק הנחשבות בארץ.
מאזעברתי כברת דרך ארוכה מהם עשר שנות עבודה בסין, לימודי השפה והתרבותהסינית, משאים ומתנים ברמה גבוהה,סגירת עסקאות וגישור מחלוקות עסקיות, כךשבסך הכל אני מרגיש די משופשף בכל הנוגע לעסקים בסין.
נכון, תמיד יש מקום להשתפר, אבל את העבודה אני יודע ויש לי רקורד בהתאם, לפחות כך חשבתי.
הגענולאולם גדול, ישבו בו כחמשיים מנהלים סיניים שייצגו חברות שונות, פניהםלעבר הבמה הקדמית, מקשיבים בנימוס לשקפים, לטכנולוגיות שונות שפיתחה החברה.בכל פעם היה מגיע מנהל פרויקטים ממחלקה שונה ומרצה על הטכנולוגיה שהואאחראי עליה, לידו עמד מתורגמן ישראלי דובר סינית שתרגם את דבריו.
למרותהאולם הגדול, המתורגמן שראה אותי נכנס עם הבוסית שלי הרגיש מעט נבוך, אחרימספר דקות הבנתי מדוע. היו מונחים טכניים לא פשוטים שקשה לתרגמם, חלקם גםאני לא ידעתי, המתורגמן עשה כמיטב יכולתו - כפי יכולתו. אני חייכתי, ואילוהבוסית הסינית שישבה לידי אמרה - "רגע, זה לא בדיוק ככה", שתקתי.
לאחרשעתיים של הרצאות, גם האורחים הסיניים המנומסים ביותר נראו עייפים, הבעייהלא הייתה בטכנולוגיה עצמה אלא מכלול של גורמים: הרצון לדחוס כמה שיותרמידע בכמה שפחות זמן, אי היכולת לרדת לפרטים טכנולוגים ברמה הנדרשת בשפההסינית, האופן שבו הוכנו השקפים... טוב זה כבר נושא אחר! כל מה שאני רציתיזה לחזור לעבודה.
אמרתי לבוסית - משעמם פה, גם הסינים כבר עייפים, אפשר לחזור למשרד? חכה פה עשר דקות היא ענתה.
לפנישהספקתי לשאול מה את עושה? היא התישבה ליד אחד מהמנהלים הסיניים באולםוהתחילה לדבר איתו, עברה חצי דקה ואני רואה חיוך על פניו - החלפת כרטיסיביקור, הבוסית שלי רושמת ביומן והמנהל הסיני מכתיב.
לאחרשעברו 5 דקות הסתכלתי חצי בתמהון חצי בפחד - חמש עשרה מנהלים סינייםבכירים, חלקם בעלי החברות עצמן, התיישבו במעגל מסביב לבוסית הסינית שליוהחלו להכתיב לה פרטים עסקיים. המצב היה מגוחך ולא נעים כאחד משום שנוצרמצב של הרצאה בתוך "הרצאה".
לעשרדקות לא הגענו, התבקשנו ממארגני האירוע לעזוב לאלתר - וכך בנימוס עשינו. מההם אמרו לך? שאלתי בדרך לאוטו. אהה, ענתה הבוסית הם ביקשו שאייצג אתהחברות שלהם מול החברה הישראלית - עד עכשיו הם בקושי הבינו דבר. הבוסיתשראתה אותי מרגיש מעט לא בנוח המשיכה - החברה הישראלית צריכה להודות לי,אחרת הם לא היו שומעים מהסינים מילה אחת לאחר הביקור, שלא לדבר על עסקה.
"חבל שלא נשארתי שם עוד חמש דקות, היינו מייצגים את כולם" - היא כמובן צדקה.
[המאמר נכתב ע"י מנהל הפיתוח העסקי של יעל הסו]