איך אתם מקבלים מחמאות?

מאת: צילה שנהר

שמתי לב שכשמדובר במחמאות יש בהכללה גסה 2 תגובות צפויות. יש את אלו ששמחים לקבל את המחמאה, מרגישים שמגיע להם לקבל אותה ושמחים בה . מאידך יש את הקבוצה השניה הגדולה הרבה יותר של האנשים שכשהם מקבלים מחמאה  יש מקום קטן בלב שלהם שמתכווץ, הם מסבירים לנותן המחמאה מדוע לא מגיעה להם המחמאה וממעיטים בערך עצמם . בנוסף לכך גם אם למראית עין יגידו תודה ויראו כאילו הם שמחים במחמאה, הרי שקול קטן (או גדול) בתוכם מיד יתן להם בראש ויגיד להם שלא מגיע להם לקבל את המחמאה.

אם אתם נמנים על אנשי הקבוצה השניה  אז כמו שאני רואה את העניין יש כמה מניעים נסתרים או אמונות שגורמים לכם לנהוג כך.

בבסיס עומדת הנחת היסוד של דימוי עצמי נמוך. אותו אדם מודע היטב לכל חסרונותיו ולא מחשיב את יתרונותיו. הקטגור הפנימי שלו כל כך מיומן עד שקול הסנגור הפנימי שלו כמעט ואינו נשמע. גם אם הסנגור החלש מעז להשמיע את קולו הרי שהקטגור עמוס החשיבות העצמית והאגו יקטין אותו וישפיל אותו עד עפר. לכן כשניתנת לאותו אדם מחמאה היא באופן טבעי מתחברת לקול של הסנגור החלש והמושפל, אבל הקטגור לא יאפשר פלישה של חומר מפרגן, תומך ומעודד ומיד יפעיל את כל מנגנוני ההגנה כדי לחסל במיידית את אותו פולש אומלל שכל כוונתו היתה טובה.

מיד צצים משפטים כמו : "ממש לא מגיע לי לקבל את המחמאה", "אם הם היו יודעים מי אני באמת הרי שלא רק שהיו חוזרים בהם מהמחמאה, אלא היו בורחים ממני כאילו ראו רוח רפאים באמצע הלילה", "הם לא יודעים על מה הם מדברים, אני לא שווה שום דבר".

בנוסף לדימוי העצמי הנמוך ההרסני גם ככה עומד לו עוד דגנרט אחד נוסף נפוח מגאווה וחשיבות עצמית שאומר לך בכל רגע ורגע "לא מגיע לכם לקבל" מרוב ששמעתם מאותו טיפוס פנימי את המנטרה הזאת הרי שאימצתם אותה לעצמכם ואכן אתם מאמינים שלא מגיע לכם לקבל. חלק מהקושי לקבל נעוץ בחוסר היכולת לקבל מחמאה ופרגון עד הסוף.

אך הקושי לקבל לא מסתכם רק בקושי לקבל מחמאה, אלא גם בקושי לקבל עזרה, קושי לקבל תמיכה, וקושי בחיים בכלל. אני קוראת לזה תקיעות או חסימה ואתם יכולים לקרוא לזה איך שאתם רוצים.

אני מודה ומתוודה שגם אני נמניתי בעבר עם הקבוצה של אלו שלא יודעים ולא מוכנים לקבל מחמאות.

בכל פעם שמישהו היה נותן לי מחמאה ישר הייתי מתמלאת חשדנות וכעס. חשדתי שאולי יש לנותן המחמאה מניע נסתר והוא רוצה לנצל אותי בכך שהוא מטשטש את מערכות המגננה המפותחות שהיו לי אז. מנסה לגרום לי להרדם בשמירה כדי להכניס סוס טרויאני בדלת האחורית.

כעסתי שאולי אותו אדם צוחק עלי או ציני כלפי. אבל יותר מכל לא האמנתי שמגיע לי לקבל את המחמאה. הקטגור הפנימי שלי היה כל כך גדול וחזק שהוא הדף כל נסיון פנימי וחיצוני שלי לנסות לאזן אותו עם מסר חיובי כלשהו. כשהייתי מקבלת מחמאה הייתי מיד "מאזנת" אותה עם שפע קיטונות רותחין שהייתי מפילה על ראשי. מוודאת הריגה לאותו מסר חיובי ומפרגן שהעז להסתנן לנשמתי הכואבת ממלחמות פנימיות.

כלפי חוץ חייכתי והראיתי איך כאילו אני מכירה תודה על המחמאה, אך בפנים התחוללה תמיד סערה קשה עם טייפונים שדאגו לסרס כל נסיון ולו הקטן ביותר להערכה עצמית.

אך כל זה שייך לעבר  וטוב שכך, מאז עברו המון מים בירדן, עברתי תהליכים וצמחתי מחדש. היום כשאני כותבת על כך אני לא מרגישה שאני "נחשפת", אלא מרגישה שאני חולקת איתכם את אותה דרך שעברתי ואין לי ספק שגם אתם עוברים אותה גם כיום. אני הולכת ביחד אתכם באותה הדרך ושמחה לחלוק מנסיוני.

היום כשאני מקבלת מחמאה אני ממש שמחה ומרגישה שהיא הגיעה לי. אני מרשה לעצמי לאמץ אותה לחיקי ולחייך חיוך רחב, חיוך שהוא לא רק חיצוני אלא ובעיקר חיוך פנימי. זה לא נובע משחצנות או מסנוביות (מי שמכיר אותי יודע שאני לא כזאת). זה נובע מהערכה עצמית בריאה שנובעת מהיכולת שלי להעריך את עצמי על היכולת שלי להתמודד עם החיים גם כשהם קשים עד מאוד.

זה נובע מהיכולת שלי לקבל את זה שאני לא מושלמת ושיש לי עוד המון מה ללמוד.

זה נובע מכך שטיפחתי לי לאט לאט את הסנגור הפנימי שלי שאוהב אותי עד בלי די ונותן קונטרה מצוינת לאותו קטגור אכזרי שהורדתי מגדולתו.

היום כשאני מפרגנת למישהו, זה מכל הלב .

אז כשתראו אותי ותקבלו ממני מחמאה או פרגון, איך תגיבו?

האם תגידו לעצמכם עמוק בפנים "נכון, זה מגיע לי" או שתתכווצו לכם ותתנו לקטגור שלכם להרביץ לכם שוב ושוב.

אם אתם מגלים שהקטגור קצת השתלט על השטח ותצטרכו עזרה בחיזוק הסנגור,  אני כאן בשבילכם. אם אני הצלחתי להוציא את עצמי מהמקום הזה, אני יכולה להוביל גם אתכם בדרך קצרה, יעילה, מרתקת ובטוחה.

צילה שנהר - ייעוץ משולב ,כפר ורדים.  050-6402526

מומחית בייעוץ אישי ובינאישי. משלבת שיחות ייעוץ טיפוליות עם כלים מרפואה משלימה, מטפלת בנוער ומבוגרים. מנהלת פורום ייעוץ אישי ובינאישי בBWOMAN, מנחה סדנאות ומרצה.

http://www.tzila.co.il/