|
בן ממשיך אינו חייב לפצות את אחיו היורשים |
חברי אגודה חקלאית, המחזיקים במשקים במושבים, אינם צד להסכמי המשבצת. מעמדם הינו מעמד של ברי רשות מטעם האגודה שהיא עצמה בת רשות של המנהל.
במאמרי להלן אתייחס לאגודות חקלאיות אשר חתומות על "חוזה שכירות (משבצת דו צדדי)", היינו, חוזה אשר הצדדים לו הם המנהל והאגודה חקלאית, אולם, דין זה אפשר וצריך להחיל גם בעניין אגודות חקלאיות החתומות על "חוזה שכירות (משבצת תלת צדדי)", אשר הסוכנות היהודית מהווה אף היא צד להסכם המשבצת.
זכותם של בעלי המשקים כפופה להסכמי המשבצת ונגזרת ממנו. המקור המשפטי בשאלת עבירות זכויות ברי הרשות במשקים באגודה, הינו ההסכם, אשר קובע את גדרה ואת גבולותיה של זכות בר הרשות. זכות בר-רשות במשק אינה ניתנת להורשה, אם הסכם המשבצת שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. המתיישב אינו יכול להוריש את מה שאין לו, ומה שיש לו מוגבל מראש עפ"י ההסכם שיצר את הזכות.
סעיף 19 לחוזה שכירות (משבצת דו צדדי) (להלן: "הסכם המשבצת") מבחין בין שני מצבים עיקריים בקשר להעברת הזכויות: אופן העברת הזכויות במשק בימי חייו של חבר האגודה (סעיף 19ב) ואופן העברת הזכויות במשק בעקבות פטירתו של חבר האגודה (סע' 19ג).
סע' 19ג להסכם קובע במפורש, כי זכויות "בר רשות" במשק של חבר האגודה אינן חלק מעזבונו, והסעיף קובע מנגנון מיוחד להעברת הזכויות במשק מחמת מותו של בעל הזכויות במשק. היינו, הסכם המשבצת מכוחו ניתנו זכויות בר הרשות, אינו מתיר העברתן בירושה.
סעיף 19ג(7) להסכם המשבצת קובע, כדלקמן:
על אף האמור בפסקאות 2 עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם נתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבות בכתב של הסוכנות כלפי חבר אגודה, בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו נקבע במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו.
היינו, במקרה ונפטרו בעלי הזכויות במשק, תעבורנה הזכויות במשק לבן הממשיך שאושר ע"י מנהל מקרקעי ישראל, ולמצער, אושר ע"י הסוכנות היהודית.
האם הבן הממשיך, שקיבל לידיו את הזכויות במשק לאחר פטירת הוריו, מחויב לפצות את אחיו?
לפי גישתה של כבוד השופטת צילה צפת, כפי שהובאה (באמרת אגב) בתמ"ש (ת"א) 25620/01 ישמח שמואל ואח' נ' סוקול אריה[פורסם בנבו], מנגנון הפיצוי הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה תקבל בפסיקה ובספרות גם לגבי מתיישבים שהם ברי רשות בלבד, למרות שהזכות אינה חלק מעיזבונם ואף כי הסכם המשבצת אינו מחיל את הוראות סע' 114 לחוק הירושה.
גישה זו אף אומצה ע"י כבוד השופט דוד גדול {ראו: תמ"ש (כ"ס) 12070/03 פלוני נ' פלונים (פורסם באתר נבו)}.
סבורני, עם כל הכבוד, כי שגו כבוד השופטים צילה צפת ודוד גדול.
הוראת סעיף 114 לחוק הירושה חלה רק כאשר המשק החקלאי מהווה חלק מעיזבונו של המוריש, ובלבד שבחוזה החכירה קיימת הוראה הקובעת, כי הזכות של המוריש במשק הינה חלק מעיזבונו ועל כן ברת הורשה היא.
מאחר והמשק אינו בר הורשה, אזי לא חלה עליו הוראת סעיף 114 לחוק, ועל כן לא קיימת זכות לפיצוי מכוח סעיף זה, אלא אם כן זכות זו נקבעה כחלק מהסכם המשבצת.
הסכם המשבצת אינו כולל הוראה המחייבת את הבן הממשיך לפצות את יתר היורשים בכלל, ועל פי המנגנון הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה בפרט.
בתמ"ש 048620/05 א.ק. ואח' נ' י.ע. ואח', [פורסם בנבו], הועלתה השאלה האם מגיע לתובעות פיצוי ע"פ סעיף 114 לחוק הירושה אם יקבע, כי הנתבע קיבל את הזכויות במשק בהיותו הבן המוכן והמסוגל לקיים את המשק. כבוד השופט שאול שוחט קבע שם כדלהלן:
" הוראת סעיף 114 לחוק הירושה חלה רק כאשר המשק החקלאי מהווה חלק מעזבונו של המוריש, בין שהמשק החקלאי הוא בבעלותו הפרטית, בין שהוא בעל זכות חכירה לגביו, ובין שהוא במעמד של בר רשות בו, ובלבד שבחוזה החכירה או חוזה הרישיון קיימת הוראה הקובעת, כי הזכות של המוריש במשק הינה חלק מעזבונו ועל כן בת הורשה היא ( ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל שם; ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי שם; ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, שם), מאחר וקבעתי, כי המשק נשוא דיונינו אינו בר הורשה (ראו הניתוח בפתח פסה"ד) אזי לא חלה עליו הוראת סעיף 114 לחוק, ועל כן לא קיימת זכות לפיצוי מכוח סעיף זה, אלא אם כן זכות זו נקבעה כחלק מהסכם המשבצת (ר' גם ש.שוחט, מ.גודלברג, י.פלומין, דיני ירושה ועזבון, הוצאת סדן, מהדורה שישית, תשס"ה-2005, בעמ' 198 וכן ניתוח האפשרויות השונות בתמ"ש (ת"א) 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין (לא פורסם) מפי השופט י. גייפמן).
היינו, בית המשפט קבע, כי בן ממשיך אינו מפצה את אחיו היורשים, אלא אם כן זכות זו נקבעה כחלק מהסכם המשבצת. ומאחר ואין מחלוקת, כי הסכם המשבצת אינו כולל חובת פיצוי על הבן הממשיך, הרי שהבן הממשיך אינו חב בפיצוי אחיו.
לסיכום מאמר זה אציין, כי דעת רבים אינה נוחה מהמצב המשפטי הקיים בכל הנוגע לירושת המשק החקלאי. לדידי, רצוי יהיה, כי נבחרי הציבור ישוו את מעמד המשקים החקלאים למעמד נכסי נדל"ן שבבעלות פרטית, מאחר והמשק מהווה, כיום, נכס נדל"ן לכל דבר ועניין.
אולם, כל עוד הדין יישאר כמות שהוא, הזכויות במשק אינן ברות הורשה ועל כן אין תחולה ישירה לס' 114 לחוק הירושה המקנה זכות פיצוי ליתר היורשים. מאחר ובהסכם המשבצת אין כל הוראה המקנה זכות פיצוי למי מהיורשים שהזכויות במשק לא עוברות על שמו, הבן הממשיך אינו צריך לפצותם על פי דין.
נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
|