ביקורת: "הבחורים בדלת ממול" – להתרגש ולצחוק, להעריך ולאהוב – הצגה נוקבת על חריגים בחברה – בית צבי

מאת חיים נוי

"הבחורים בדלת ממול" בתיאטרון בית צבי ברמת גן הוא מחזה מרגש, נוקב, מצחיק, אבל גם מצמרר , העוסק ברפי שכל ומוגבלים. הצגה העוסקת בחריגים בחברה טעונה אמות מידה שונות מהצגות רגילות והקפדה על הענקת יחס מכובד והוגן כלפי אותם אנשים שהחיים התאכזרו להם ועם זאת הם שמחים בחלקם. הכתיבה צריכה להיות זהירה ומדודה ולכן ההפקה העולה בבית צבי היא מיוחדת במינה, מעוררת למחשבה ועם זאת מעניקה חוויה תיאטרלית מרגשת, שגם גורמת לצחוק משחרר לאורך כל מהלך המחזה וגם עוסקת בצורה מכובדת באפיזודות טעונות מחיי רפי השכל.

המחזאי תום גריפין כתב את המחזה בשנת 1988 והוא זכה להצלחה ועלה ברחבי העולם וגם כמה פעמים בישראל. משרד הרווחה האמריקני העניק למחזה אות הוקרה מיוחד על תרומתו להסברת צרכיה של אוכלוסיית המאותגרים שכלית והצגתה באור סימפטי ואוהד.

העלילה עוסקת בארבעה בחורים חריגים המתגוררים במעין הוסטל באחת מעריה של ארה"ב. מדריך החבורה הוא ג'ק פלמר שתחת אחריותו עוד ארבע דירות כאלה באזור. בדירה מתגוררים ארנולד, לוסיין,נורמן וברי. נורמן ולוסיין הם מפגרים ברמת תפקוד בינונית. ארנולד הוא גבולי עם נטייה קשה לדפרסיה וברי מוגדר כסכיזופרן עם היסטוריה של אשפוזים חוזרים ונשנים. הוא סבור כי הוא שחקן גולף מדופלם ומנסה להעניק שיעורים במשחק לשכנים ואנשים מזדמנים.

ההצגה עוסקת באפיזודות מחיי הארבעה במהלך כחודשיים ימים עד אשר המדריך מודיע להם כי הוא פורש מעבודתו עימם וכי מצא עבודה חדשה ובתחום אחר.

גיל כהן מגלם את המדריך ג'ק, המצליח לבנות קשר של אמון בינו לבין הבחורים. גיל משחק באורח אמין, ראוי ומכובד ומשחקו הוא מעולה.

שחר פולאק מגלם את ארנולד והוא מעניק לצופים חוויה של משחק משובח. שחר מפליא בגילום הבחור שמנוצל בעבודותיו ויש לו פוטנציאל מצוין.

נאור מזרחי הוא נורמן, זולל הסופגניות , המתהדר בצרור גדול של מפתחות המחוברים לחגורתו. נאור הוא שחקן טוב מאוד ומשחקו הוא כליל השלמות, מרגש, מצחיק ואפילו כואב. יש לו יכולת נפלאה של משחק.

לוסיין מגולם בהצלחה ובמופע מושלם של אבירם אביטן שמגיש משחק קסום. יש לאבירם יכולת מימיקה נהדרת ומשחקו הוא מאוד מרגש, מבדח ואמין באומללות האמיתית שלו.

יהושע אינדורסקי גילם את ברי בהצלחה רבה. משחקו הוא מקצועי, קולח ואמין ביותר. הקטע בו הוא נועד עם אביו שאותו מגלם גל זמיר הוא מרגש מאוד. מתברר כי היה נתון בעבר להתעללות מצד אביו והביקור גורם לו לנסיגה בתפקודו ולאשפוז נוסף.

גל משחק באורח מוקפד ומוצלח, ראוי ויפה.

קסניה מרקוזה מגלמת את שילה, רפת שכל אחרת שמתיידדת עם נורמן ומשחקה הוא חוויה לעיניים. סצנת הריקוד היא מוצלחת ונפלאה.

שני גרובר מגלמת בהצלחה את השכנה והסצנה הזו היא מבדחת ביותר.

דין עובדיה מגלם באורח יפה מאוד שלושה תפקידים נוספים.

גילי אמיתי הצליח ללהטט עם השחקנים הצעירים וההפקה היא מוצלחת מאוד , טרגית וקומית כאחד. היא גורפת רעמי צחוק, אך מעניקה יחס של כבוד וסובלנות לחריג.

התרגום של גדי ענבר עדיין ראוי, קולח ועכשווי. רוני וילוז'ני אחראי לתפאורה היפה והתלבושות המוצלחות.

דולב ציגל עיצב את התאורה הראויה. אפי שושני אחראי למוזיקה המקורית הנעימה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.