|
1402ילדת הקשת בענן-תיאטרון גושן |
1402ילדת הקשת בענן-תיאטרון גושן
צלומים-אלי ליאוןתיאטרון 'גושן'הנו תיאטרון הקייםכבר כ26 שנה.הוא הוקם על ידי יואב שמר ואביגיל שמר-אהרון במטרהלהפיק הצגות לילדים בגיל הרך.
היום התיאטרון מעלה הפקות בכל שטחיהאמנות לילדים בגיל הרך.
המיסדים ביסדם את התיאטרון האמינוכי ילדים הצופים בהצגות לגיל הרך מטביעים בתוכם אהבה לתיאטרוןורצון לראות תיאטרון כשיגדלו.תיאטרון גושן בשיתוף תיאטרוןהקיבוץ מציגים את הצג, הילדים (לגילאי ג עד ו)"ילדת הקשת בענן"הצגה שכתבה אורלי ישועה ע"פ ספרה של נעמי שמואל.
ההצגה מרתקת את הילדים.היא חלקמעולמם הריגשי והחברתי .רבים מהם ראו את עצמם כאשר הכיתה בה למדולא קיבלה אותם,התרחקה מהם, כי ילדי הכיתה הרגישו שהם שונים במשהומהם ולא חשוב מה היתה הסיבה לכך.
נכון אמר המנחה עם תחילת ההצגה שזה'סיפור אחד קטן המשליך על כולנו'.ילדה ממוצא אתיופי שחומת עור מגיעהבשמחה לכיתה בפעם הראשונה.היא עברה ממקום אחד למקום אחר .אין להחברים במקום החדש.היא מלאת התרגשות להכיר ילדים אחרים,למצואחברים חדשים.אך קבלת הפנים בה היא זוכה מצערת אותה,מאכזבת אותהומרגשת אותה מאוד.היא בת 11 ילידת הארץ אך עורה אינולבן.כאשר היא נכנסת לכיתה עוד לפני שהספיקה לומר דבר, רק כאשרראו אותה
הדעות הקדומות צצו,ילדה מהכיתה נרתעת מלהתחבר אליה היא מעליבה אותה ,מזכירה מה מדברים על יוצאיאתיופיה בין אם הם עולים חדשים או עובדים זרים.
הילדה לא תיארה לעצמה שכך תתקבלבבית הספר.היא משקרת לילדים שהיא אמריקאית מניו יורק ואז היחסאליה משתנה אך בכל זאת לא כולם מוכנים לקבל אותה.מיסי-הילדה-אושרת אינגדשט חיה עםסבתה.הילדה שינתה את שמה אך סבתה מתעקשת לקרוא לה בשמה המקוריהאתיופי.הסבתה מסגירה את מוצאה הנכון של הילדה וכולם מפנים להאת גבם כי היא שקרנית ,לא דיברה אמת .בסופו של דבר הילדים כולםגם המתנגדת החריפה ביותר, מבינים שלא משנה מאיפה אתה,מה צבעעורך,איך אתה נראה ,מה נטיותיך אלא איזה בן אדם אתה.לא משנה איךאתה נראה אלא מי אתה.
אף אחד אינו צריך להתביש במוצאו.לכל אחד מוצא אחר,מנהגים אחרים, אך כאן בישראל כולנו קיבוץגלויות, כולנו יהודים,כולנו בני אדם מוערכים לא על פי מוצאנוואיך אנו נראים אלא איזה בני אדם אנחנו.זאת הצגה מרגשת.לומדים בה על קשיי ההסתגלות של האדם השונהובמקרה הספציפי בההצגה של האתיופים.
בזכות הבמוי הטוב יש בהצגה מתח רב .היא מרתקת , עצובהלפעמים וגם שמחה בסוף.תום שוורצברג ביים את ההצגה בקצבהנכון.את המוסיקה כתב יונתן כנען והתפאורה היפה עיצב זאב לוי.אתהתלבושות היפות שחלקן מסורתיות עיצבה רונה בקרמן.אחראי על התאורההיה יגאל סיזר.
מסקי שיברו שיחקה בחן רב את תפקידהסבתא.
אושרת אינגדשט ריגשה הן את הילדיםוהן את המלווים המבוגרים במשחקה הטוב ,הנוגע ללב,איך התקבלהבכיתה ,התרגשות שאין ספק תשאיר שקע עמוק בליבה.בתפקידים האחרים שיחקו בצורה טובהמאוד יולי סקר,אורי אוריין,ניצן לברטובסקי שנרתעה בהתחלהמלהתקרב למיסי אך בסופו של דבר הפכה לחברה טובה שלה וחן גרתי.לראות או לא לראות:הצגה שהרבהילדים מסיבות שונות נתקלים בבעיה שההצגה מטפלת בה,דבר ההופך אותהלאקטואלית,מרתקת ומקובלת מאוד על הילדים.מומלץ.נכתב על ידי elybikoret ,15/7/2015 11:14
אלי ליאון
[email protected]
leonely.022.co.il
03-6856786
0542493488
עיתונאי-מבקר אמנות
חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהל קהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה
|