|
1406קולות-מיכל בלומנפלד-תיאטרון הסימטה |
1406קולות-מחזה מאת מיכל בלומנפלד
צילומים-אלי ליאוןמיכל בלומנפלד הנה סופרת,מחזאית,תסריטאית ועוד.היאבעלת תואר ראשון במגמת תסריטאות מאוניברסיטת תל אביב.
בלומנפלד כתבה תסריטים רבים,רומן,ספרי ילדים ואתהמחזה "קולות".המחזה הוצג כבר בתיאטרון הקאמרי במסגרת פסטיבל"זרקור"שהנו במה להפקות עצמאיות.
את המחזה "קולות"בימה וערכה מלכה מרין.הוא מוגדרכדרמה קומית לשחקנים ורמקול.זאת הפקה מיוחדת,לא שיגרתית,בעלת מתח רב,הפתעה,קצתסוריאליסטית ואולי אקסצנטרית.הבימוי של מלכה מרין מאוד קולח וקיצבי ביותר.בהצגהאין רגע ללא פעילות.המחזאית והבמאית שיתפו פעולה מבורכת כדי לא לתת לקהל להשתעמםאפילו לרגע.
המשחק של שלושת השחקנים המשתתפים דניאל אזולאי,אתיקדוש ויפתח קמינר נהדר, כאשר כל אחד מהם מייצג טיפוס שונה עם קוי אופי שוניםואינטרפרטציה שונה.המחזה מבוסס על הפחת של האדם להישאר לבד בחדר לא מוכרלו.כאשר אתה נמצא במצב שאינך יכול להסביר לעצמך, אתה מושפע מכל דבר קטן כגוןרעש,קולות לא מזוהים מוזרים ולא מוסברים,מוסיקה ועוד.
יש הרבה דברים שקורים במקרה, אך אם אתהבלחץ,במתח,חושש או חושב יתר על המידה ,כל אירוע ,כל דבר קטן אתה מיחס לא למקריותאלא אתה רואה בו רמז על מה שאתה חושב באותו רגע ,על מה שאתה חוווה.זאת הצגה שהיא מצד אחד משעשעת ומצחיקה אך מצד שני היאטעונה בהרבה חומר למחשבה וניתנת לפירושים רבים חלקם פילוסופיים.
המחברת והבמאית הצליחו להחזיק את הקהל באי ודאות,במתחוענין כמעט עד סוף העלילה הבלתי נמנע ובעצם המצופה.בחורה יושבת לבדה בחדר ומחכה .נכנס בחור ומתחיליםלדבר אנגלית.הדו שיח שלהם בשפה זו נמשך כ10 דקות עד שמזכירים מילה של מאכל ישראליומבינים שבעצם שניהם ישראלים.שניהם מחפשים את בית הספר לאמנות כי שניהם באולאודישן.
תוך כדי שהם מדברים ומחכים במקום ,רמקול מוציא קולותומנגן קטעי מוסיקה.אפשר לומר שהרמקול שולט בהתנהגותם של שני הצעירים עד כדיכך שהבחור אומר"אני נותן לקולות מבחוץ להשתלט עלי'.
הם מפרשים כל קול ששומעים מהרמקום ומקשרים אותו עםהמצאותם במקום והמתיחס עליהם.המקרה הוא זה שהפגיש אותם בחדר .שניהם צעירים ויפיםבני 22 ,אינם יכולים להתאפק ומתנשקים.
הבחור והבחורה מתוחים.רוצים לצאת אך אינם יוצאיםלמרות שהדלת פתוחה.אולי הסיבה היא הפחד לצאת החוצה או אולי הרצון להשאר ביחד בחדרכי מצאו חן אחת בשני.חלק מהשאלות,הדילמות ואי הודאות פותר אדם המדבראנגלית, כי המחזה מתרחש בלונדון,שנכנס לחדר ומשנה את המשך העלילה ומביא לסוף המחזהשאינו מאכזב(הסוף).את הבמה הצנועה של תיאטרון הסימטא ביפו עיצבה מיכליעקבי שאחראית גם לעיצוב התלבושות היפות.התאורה עוצבה על ידי אורי רובינשטיין ואתהמוסיקה כתב דניאל אזולאי.לראות או לא לראות:מחזה כתוב,משוחק ומבוייםמצויין.מותח,מענין ומעורר שאלות ללא תשובות.כדאי מאוד לראות.נכתב על ידי elybikoret , 13/8/2015 10:12
אלי ליאון
[email protected]
leonely.022.co.il
03-6856786
0542493488
עיתונאי-מבקראמנות
חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהל קהילותהתרבות והפנאי-אתר מוטקה
|