אתה קם בבוקר, נעמד מול המראה ותוהה לעצמך, "מי האיש הזה?!, מה אני עושה פה?!", מתלבט לגבי החולצה והתסרוקת, מהרהר במחשבה המענגת של הים בשעות בוקר, ובהתעלמות בוטה מכל מחשבותיך האחרונות, אתה יוצא מהבית. החיים בין קו התפר של רוצה ולא רוצה, רוצה אבל לא יכול ממקמים אותנו במקום ברור של אי עשייה או של עשייה לא רלוונטית ומתסכלת. מרגע לידתנו אנו מחליטים ובוחרים מבלי לשים לב לכך, מבלי להתייחס לחשיבות העניין. כבר בגיל שנה אנו מחליטים מה לא לאכול, מתי לישון, מתי להתעורר.. נענים בספונטניות לכל טעם, ריח וקול שמרגיש לנו נכון. איפשהו בדרך, המצב השתנה. דרכו של אדם מותווית, פעמים רבות מידי, על ידי אנשים אחרים: הוריו, מוריו, חבריו, האגו שלו. מתוך ההכרח הנרכש לרצות את כולם, כל אחד ורצונותיו הוא, הוא שוכח מהו רצונו שלו. כך, אדם מגשים חיים אחרים. דרכה של הנפש לא אובדת. היא מתערטלת בתוכנו, עטופה בכיסויים צבעוניים, לעיתים קודרים, המערימים על ידיעתה את המסלול, אך היא שם, לא נחה לרגע בחיפושיה אחר חוף השלווה שלה. בתזזיותה הבלתי נלאית של נפשנו, בעזרת התעקשותה העזה, אנו מוצאים את עצמנו בחבטות פנימיות. מוטרפים מהידוע והלא ידוע, חשים משהו בועט בנו, ולא תמיד יודעים מה. כך, שרויים בלחץ מתמיד, אנו חיים בתחושה שמשהו חסר. ושוב אנו צריכים להחליט. החלטה מהותית יותר מאשר צבע הסלון החדש. עלינו להחליט אם לתת יד ואהבה לכאבי הנפש או אולי להתעלם מהם. מי שבוחר לחקור את משמעות חיבוטיו , מגלה דבר או שניים, מבין שלפניו תהליך ארוך של גילוי, הרס ובנייה מחדש. גם בתהליך הזה, ובעיקר בתהליך הזה, איננו יכולים להימנע מקבלת החלטות. ההחלטות המהותיות יעסקו תמיד בויתור על הידוע והמוכר, אולי בויתור על תנאי העסקה נוחים או בויתור על ארוחה יומית במסעדה יוקרתית, בעיקר בויתור על כותרות וגינוי פאר. קבלת החלטות, יותר מהכל, עוסקת באומץ לחיות את עצמנו. נשמע כי קל לקבל החלטה, מכל סוג שהוא, אלא שבבחירות האושר העצמי, אנו פחדנים, חוששים ליפול, להיתקל בקירות ובמעקה חסר. אנו רועדים מהתחלות חדשות. על פי רוב, בתהליך פיתרון חיבוטי הנפש שלנו, איננו יודעים מ אנו רומים ומה איננו רוצים. אנו מצויים בבלבול עמוק ומונחים לפעולה מכוח האינרציה הבסיסי. עם הבשילו של תהליך ההתקרבות לעצמנו, לרוב נוכל לשלוף מתוכנו את הידיעה של מה שאיננו רוצים, ועדיין לא לגלות מה כן. זהו שלב מתסכל, המערב, איך לא, קבלת החלטה. התמדה בדרך תביא אותנו לחשיפת האמת שלנו או לפחות לחלקה, ולידיעה של הרצון האישי, בין אם לעשייה תעסוקתית, עשיית פנאי או כל חלום אחר שנדחק לאיזו פינה בתודעה הנסתרת שלנו. בחירה אם ללכת ימינה או שמאלה, הינה הרת גורל למהלך חיינו. וכשגילינו את הרצון, מה אז?! אז הגיע הזמן להחליט – האם לנטוש את הנתיב הישן והמוכר, את זה שאיננו רוצים אך יש בו מן הנוחות הכלכלית והחברתית? או להישאר בו, מתוסכלים, מציצים בעיניים בוהקות ועצובות לעבר הידיעה המשלמת של מה שהיננו ואיננו? קבלת ההחלטה אינה פשוטה ואינה דבר של מה בכך, למי שאינו בוטח בדרך, למי שאינו בטוח בעצמו, למי שפוחד. זה אך טבעי. הגדוּלה היא בהקשבה ובהעזה. החלטות ניתנות לשינוי בכל רגע. אין החלטה קלה ואין החלטה קשה. החלטה היא תעוזה ואמונה כנה לבחור את חייך, כך שיהיו אלו שאתה בוחר לחיות.