הצורך שלנו בהכרה נובע כבר מהיותנו תינוקות בני יומנו. התינוק יודע שכאשר הוא יבכה אז הוריו ישימו לב אליו ויספקו לו את צרכיו הבסיסיים ביותר שהם תזונה אויר חום והגנה. ילדים קטנים חשים את ההכרה דרך הכוח הפיסי. הילד החזק הוא השולט והוא מלך הגן ומאוחר יותר גם מלך הכיתה. זה שמנהיג וזה שחזק וספורטאי. בגיל העשרה היופי משחק תפקיד חיצוני חשוב ביותר ורם במעלה ההירארכיה הקבוצתית. כמובן שגם כריזמה ויכולת הבעה יוסיפו ליופי החיצוני בצורה חיונית ביותר.

ואילו בגילאים בוגרים יותר שם המשחק הוא הכסף. מי שיש לו יכול להשיג כמעט הכל.

כנאמר:"בעל המאה הוא בעל הדעה".

וכאן למעשה מתקשרת הכותרת שבה בחרתי למאמר זה.

הצורך שלנו להרגיש מגובים נחוצים ושווים נובע ממרכז האנרגיה הבסיסי שלנו שזוהי צ'אקרת השורש או בשמה הנוסף צ'אקרת הבסיס הראשונה בסולם הצ'אקרות. היכולת שלנו לעבוד במה שאנו רוצים ואוהבים לא מובנת מאליה. היכולת לגור במקום שבחרנו מתוך מודעות ורצון טוב גם כן שייכת לבסיס.

עם מי אנו גרים, או במילים אחרות, הזוגיות שלנו או חוסר הזוגיות מקושרות היטב לכלל זה.

ניתן להגדיר זאת כששת  ה-ב'. ביטחון, בסיס, בריאות,  בנייה, ביתיות, ובן/בת זוג. הבית מקנה לנו בסיס  וביטחון, הביטחון מקנה בריאות, וכמובן שגם הבריאות מקנה ביטחון. הבנייה שלנו בקריירה ובעסקים נגזרת מהרצון שלנו להיות מי שאנחנו כאשר נגדל בסביבה חמה ותומכת. האהבה מבן הזוג תביא לנו הרבה ביטחון ויכולות להתעלות מעל המוכר והידוע מאחר ואנו נרצה לשפר ולהשתפר במקום להתפשר ברפש שאינו קורץ לנו.

מכאן ניתן להקיש וללמוד כי הכסף למעשה תורם את חלקו רבות בחיינו. מאחר ובאמצעותו ניתן לקנות נוחיות, הרגשה טובה, בריאות, יופי, השכלה רחבה (פורמאלית), חברים, מעגל הכרויות אקסלוסיבי  ובעיקר תחושת שייכות ונחיצות.

 -  "אני מרוויח טוב משמע אני שווה".

-   "אני שווה משמע אני נחוץ".

-   "אני נחוץ משמע אני חשוב

-         ואני חשוב, משמעו שאני קיים". 

-         כל עוד אני קיים, אוכל להתרחק מהפחדים הקיומיים שלי.

-         הפחד הבסיסי ביותר המאיים עלינו הוא המוות.

-         המוות הנו  מסתורי ואין לנו כל שליטה עליו.

לעומת זאת כאשר אנו מייצרים כסף וצורכים מוצרי צריכה עדכניים, צוברים עוד רכוש ועוד נכסים אנו חשים בשליטה כביכול על המצב ותחושת האי בהירות וחוסר הוודאות לגבי נושאים שאינם בשליטה מתפוגגת לזמן מה. כעיקרון אנשים בעידן הנוכחי יכולים היו להיות מוגדרים כעשירים ביותר לעומת אלו שחיו במאות שעברו. כיום כמעט לכל בני האדם בעולם המערבי ישנם מים זורמים, ידיעת השפה בקרוא וכתוב, יכולת לנהל חשבון

בנק. אין צורך לצאת לצייד או ללקט ע"מ לאכול מזון טרי. דברים הנראים לנו טריוויאלים כיום היו למעשה נחלתה של  האצולה בלבד במאות הקודמות.

כך שעשיר זהו עניין יחסי.

על פי המקורות ראשי תיבות של עשיר הן: עיניים, שיניים, ידיים רגליים. כלומר ברגע שלאדם ישנן שתי עיניים ("החכם עיניו בראשו"), שיניים בשביל לאכול וגם לאכוף את החוק כך שיהיה "חוק עם שיניים" ידיים ע"מ לעבוד בעבודת כפיים וליצור איתן דברים טובים. ורגליים בשביל לשאתו בשבילי החיים, אזי לא נותר לו לאדם,  אלא לברך על היותו עשיר בבריאות וביכולות התמודדות.

המילה יד שווה בגימטריה ל-14  יד ועוד יד יוצרות את המילה ידיד. 14 כפול שתיים שווה 28 שזה כח. כלומר לתת יד לידיד נותן לשנינו הרבה כח להתגבר על תלאות החיים כאשר הן מגיעות.

הרגליים מורגלות כבר במשא ובמסע שלנו ואם המעמסה לא תכביד יתר על המידה נוכל לשמור על עמידה זקופה ואיתנה גם בעיתות משבר.

לכאורה אנשים עשירים אמורים להיות שמחים ומאושרים בחלקם. וחלקם אכן כן, שמחים וטובי לב ומסתפקים במה שקיבלו בגלגול הזה. אולם ניתן לראות כי רב העשירים אינם חשים שמחה ורוגע. ברגע שהם יושבים על סכומי עתק, זהירות תהיה שם המשחק ולעיתים גם חשדנות.

מי רוצה את קרבתי ולמה?

האם בזכות  אופיי המלבב יש סביבי המון?

או שמא את כל  זאת רק עושה הממון?!

ומן הסתם מה שכבר יש לי צריך לשמור עליו מכל משמר

שלא ייגנב ולא יאבד כי מי יודע מה יקרה מחר.

יש לברור כמובן את זרם הנכנסים לביתי

כי מי שיש לו הרבה נכסים

צריך לבדוק את מהות היחסים.

ובעצם מי פה באמת איתי?

כפי שכבר נוכחתם לדעת לא ניתן ליהנות הרבה כאשר מפלס החרדה  גובר.

וכמו בכל דבר בחיים מודעות תחליף את שם המשחק  הנוכחי.

במקום זהירות וחשדנות, נשים את הדגש על חדשנות בתפישה. נחליף את היותנו זהירים ואו אז פנינו יאירו מאושר (גם עושר לא יזיק) ונהיה קורנים וזוהרים.

כלומר חדשנות במקום חשדנות וזוהרים במקום זהירים.

אם נבחר בדרך הישר ונעשה מצוות ומעשים טובים, בעיקר מתן בסתר (וזאת על מנת שלא להלבין את פני הנזקקים) הרי ששכרנו לצדנו והאון וגם ההון נמצאים הם בידינו.