ביקורת: השחקנית – מחזה מענג על תיאטרון וקום המדינה – בית ליסין
מאת חיים נוי
השחקנית הוא מחזה מקורי חדש , העולה בבית ליסין, והעוסק בעולם התיאטרון יחד עם גלישה לערש ראשית המדינה, מענג, מצחיק ולפעמים הזוי. המחזאי גור קורן רקח עלילה שזורה באירועים דמיוניים לאנשים אמיתיים, כאשר הגיבורה הראשית היא בעצם סבתא שלו וגם סבו לא נפקד מהאירועים המרצדים על הבמה, כמו בסרט מצויר.
העלילה עוסקת בנערה צעירה השואפת להצליח כשחקנית ובינתיים היא משתתפת כרקדנית בתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" בהנהלת האמרגן משה ולין. השחקנית, שלומית יאנובסקי, סבתו של המחבר, מפריעה לכוכבת הראשית ,שושנה דמארי, והיא מסולקת מהמופע. לאחיה של שלומית, אהרון , חבר האצל, יש רעיון כיצד לחטוף קצין בריטי בכיר, בנו של שר בריטי, לחסל אותו , וכך גם לעלות במעמד בארגון המחתרת. הוא מנסה לשכנע את אחותו לפתות את הקצין, אדם שינוייל, להגיע עימה לדירת מסתור ושם יארבו לו חברי המחתרת. הימים ימי הוצאתם להורג של חברי הארגון בידי הבריטים והגעתה הקרבה של אניית המעפילים אקסודוס.
במקביל לעלילה הנוגשת לערש קום המדינה, אנו מתוודעים לעולם התיאטרון של אותם זמנים, אותן שאיפות וקנוניות, ראשית דרכם של שחקנים, חלקם מוצגים בשמות אך המתרחש הינו דמיוני, והסיום הקולח והמותח ופרישת הסבתא והסבא של המחזאי לעולם החקלאי.
המחזה מתנהל בתצורה ייחודית כאשר מצד אחד משובצים בו אירועים מאותה תקופה ומצד שני אנו צופים באחורי הקלעים של עולם המשחק, הכול בדמיון פורח ולעיתים הזוי עם שמות אמיתיים שפועלים מתוך עולם מופרך.
הבמאי גלעד קמחי להטט עם להקת השחקנים המוצלחת והתוצאה היא הצגה מענגת, מותחת, מצחיקה על גבול סיפורי בדים והזיה מוחלטת, מתובלת בניחוחות קסומים של היו זמנים.
נטע גרטי בתפקיד הראשי של השחקנית שלומית היא מוכשרת מאוד ומשחקה הוא מעולה. נטע מצליחה לגלם את התפקיד באורח מופלא וקסום.
לירון ברנס מגלם את הקצין הבריטי אדם שינוול ומשחקו, אפוף הגייה בריטית טיפוסית, הוא משובח ומוצלח.
שי אגוזי מגלם את נתן אלתרמן ומגיש משחק טוב מאוד וגורף מחמאות.
מעיין וייסברג המצוינת מגלמת , בין היתר, את חנה מאירצ'ק (הלא היא חנה מרון) ומשחקה הוא משכנע ומוצלח מאוד.
אתי וקנין-סובר מגלמת את שושנה דמארי ומשחקה הוא נהדר ומשובח במיוחד.
ליאור מיכאלי המצוין מגלם את בעל קפה פילץ, טרם היותו לקבלן, ומשחקו ראוי לתשואות כפיים מיוחדות.
נדב נייטס מגלם באורח כליל השלמות את האח של השחקנית, בשלל דמויות ותחפושות והוא מקצועי, משובח ובעל כישרון רב.
עופר רוטנברג המוכשר מגלם את יאיר המחזר החקלאי, סבו של המחזאי, וגם את הקצין הבריטי השני ומשחקו הוא מקצועי, רב רושם ומוצלח מאוד.
צביקי לוין המעולה גונב את ההצגה בדמות האמרגן משה ולין ומגיש משחק מקצועי ורב רושם, מוקפד, מצחיק ונוטף כישרון מבורך. הדמות דומה באופן מופלא לדמותו של ולין, ללא השפם , ואין ספק שצביקי הוא אחד השחקנים המוכשרים כיום על הבמה. (אם רק היו נותנים לו לשיר, זה היה מושלם).
התפאורה של ערן עצמון היא מינימליסטית, אך מעולה. אורנה סמורגונסקי עצבה את התלבושות הנאות. אמיר לקנר אחראי למוזיקה המוצלחת. אורי מורג עצב את התאורה הראויה. יואב כהן עיצב את הוידיאו ארט הנהדר.
אין ספק כי מדובר בלהיט הבא של בית ליסין וזו הצגה שתסב קורת רוח מיוחדת לותיקים שזוכרים את אותם ימים ודמויות ומשב רוח רענן לצעירים בדמות הצגה שכולה תענוג.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.