היצר הרע. (או שבעת החטאים)
כשהייתי ילד, אבי היה אומר לי לפעמים – "אל תתן ליצר הרע לשלוט עליך", וכילד לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר. אני זוכר שהייתי שומע על היצר הרע הזה מידי פעם וככל שהתבגרתי עדיין לא הבנתי מה זה אומר כי מבחינתי כל מה שאני רוצה הוא טוב בשבילי, ולכן אם אני רוצה לשבת כל היום ולראות טלוויזיה, אז זה מה שטוב בשבילי וזה החופש שלי. אם אני רוצה לאכול הרבה שוקולד, לא אמנע זאת ממני כי למה לי למנוע מעצמי דברים שעושים לי טוב? ובכלל, אני לא ילד רע, ולכן אין בי יצר רע.
מחשבה זו ליוותה אותי הרבה זמן. תמיד האמנתי שאין בי דבר רע כאדם ושמגיע לי לעשות כל מה שאני בוחר ושנראה לי טוב – אני חופשי ואין בי יצרים רעים.
אך ככל שהתבגרתי גיליתי שהחופש שאני מאמין בו לא כל כך משחרר כמו שרציתי.
מהו חופש? להרבה אנשים וגם לי, חופש הוא לעשות מה שמתחשק לי באותו רגע בלי להגביל את עצמי, וזאת מתוך אמונה שאם עכשיו אני אוכל את השוקולד שכל כך בא לי, אז יותר לא יתחשק לי לאכול. או שאם עכשיו אני אראה טלוויזיה כי בא לי לא לעשות כלום, אז אחר כך זה יעלם.
אך ככל שנתתי לעצמי לעשות את הדברים האלה יותר ויותר גליתי שהצורך לעשות אותם לא נעלם ולא מפסיק. הוא אולי נרגע לכמה שעות, אך אחר כך הוא חוזר כאילו לא עשיתי את זה אף פעם.
הדוגמא הכי טובה לזה היא אורגזמה – תמיד בא לי לחוות אורגזמה, אך היצר לחוות אותה אף פעם לא נעלם.
שאלתי את עצמי, מה רע בזה שכל פעם שבא לי אורגזמה, שוקולד, סטייק או להתבטל פשוט לעשות את זה, להנות מזה ואחר כך לעשות את זה שוב?
אז התשובה שלי מתחלקת לשניים.
הסיבה המוכרת יותר היא שכל יצר אפשר לספק, אך כשהופכים את המילה "סיפוק" מקבלים "פסק" – הפסקה. זה אומר, ואנחנו גם מכירים את זה, שסיפוק יוצר הפסקה של זמן מסויים ליצר, אך הוא לא מבטל או מסיים אותו. והרבה פעמים, אחרי שיש סיפוק נוצרת ריקנות פנימית בגלל שפתאום אין לנו אחרי מה לרדוף ואת מה לספק, ואנחנו נשארים עם תחושה של שקט וחוסר מעש ואמורים להתמודד עם זה. ולפעמים עם התחושה הזאת עולים הרבה רגשות ישנים ותחושות מכווצות.
וכך יוצא שיש אנשים שחיים רק בשביל לספק את היצרים שוב ושוב, כדי לא להרגיש את הריקנות, רק כדי לגלות שאחרי כל סיפוק יש עוד ריקנות שלא נעלמת. כי ככל שאני מממש את היצר שלי כך הוא מתגבר ויוצר חוסר עשייה שמחזק את עצמו.
הסיבה השנייה היא פחות מוכרת והיא שכאשר אני נכנע ליצרים שלי, אני גורם לעצמי להרגיש בתת המודע שאין לי גבולות, שאין לי קו אדום ושאני בעצם חלש מהיצרים שלי, מה שגורם לי בסופו של דבר לא לסמוך על עצמי.
למה לא לסמוך על עצמי? בשביל להסביר את זה, אפרט קודם כל על היצרים שקיימים בנו.
היצרים שלנו הם בעצם שבעה תכונות, או כפי שהנצרות קוראת להם "שבעת החטאים", שהם צרכים גופניים ונפשיים מאוד חזקים אשר ממכרים ואין להם יכולת סיפוק תמידית, ובנוסף הם מגיעות ממקום מאוד אגואיסטי וחסר רגישות.
שבעת החטאים הם:
- תאוות בשרים
- גאווה
- עצלנות
- חמדנות
- גרגרנות (התמכרות למזון ואלכוהול)
- זעם
- קנאה
תאוות בשרים:
היצר המיני הגופני הטהור. היצר הזה אשר בדרך כלל יותר חזק אצל גברים הוא הרצון להתרבות והוא בא לידי ביטוי כרצון לנשק, לגעת, למעוך, לנשוך וכו' כל דבר בגוף שאליו נמשכים, ולהגיע לחדירה ואורגזמה. הדרך לספק את היצר הזה היא במימוש האורגזמה אך כמה שעות אחרי הסיפוק היצר חוזר. אחד הדברים שהפריעו לי ביצר הוא שכל הזמן הייתי מחפש לראות נשים יפות, ולא משנה כמה נשים ראיתי – תמיד רציתי לראות עוד, דבר שדיי מתיש ומוציא מריכוז, ובסופו של דבר לא מביא לשום דבר אלה רק לתסכול מתמשך.
גאווה:
גאוותנות הוא היצר האנושי להשוויץ בדברים המוצלחים שקורים לנו בחיים, כשאנחנו משוויצים במשהו אנחנו עושים זאת מתוך היצר החייתי שבנו לנצח, לשרוד ולהיות החזקים יותר אפילו אם זה על חשבון אחרים. יצר אשר יכול להוביל אותנו למקום מאוד בודד וריק למרות כל ההצלחות שיש לנו בחיים כיוון שהוא בא על חשבון אחרים והוא מרחיק אנשים מאיתנו.
אני מאמין שאדם צריך לפרגן ולהעריך את עצמו, אך לעשות זאת מתוך מקום של ענווה והבנה שגם אחרים שווים בדיוק כמוהו. גאווה היא להרגיש טוב רק כשהאחר פחות טוב ממני.
עצלנות:
עצלנות היא לא חוסר אנרגיה, מנוחה או שלווה. עצלנות היא היצר שלנו לשבת ולהתנתק ממה שמאיים עלינו במודע ובתת המודע. העצלנות היא הבריחה מההתמודדות. והיא היצר לשבת ולהתבטל ולא לעשות כלום.
העצלנות אצלי מתבטאת בישיבה מול המחשב וגלישה שעות באינטרנט. ובדרך כלל העצלנות אצלי באה עם תחושת ביקורת על כך שאני לא עושה דברים שיקדמו אותי בחיים.
חמדנות:
חמדנות היא הרצון שהכל יהיה שלי. שאם יש לי הזדמנות לקחת משהו, אקח אותו. היא הרצון החייתי לכיבוש ולטריטוריה, היא מגיעה מהמקום של להראות לכולם שאני חזק ושולט על חשבון הסביבה.
אדם חמדן יעשה הכל בשביל להרוויח כסף כי כסף נחשב ככוח בחברה שלנו, ויוותר על הכל בשביל עוד קצת. בנוסף הוא גם יעשה דברים שנוגדים את האמת שלו בשביל לצבור הון בבנק שבסופו של דבר הוא לא יהנה ממנו כי המטרה שלו היא שיהיה לו כמה שיותר כסף ולכן הוא לא יבזבז על עצמו.
ההבדל בין גאוותנות לחמדנות, היא שגאווה מתבטאת בתחושה פנימית ובמילים, וחמדנות מתבטאת במעשים ובפעולות להשיג כמה שיותר. בדרך כלל חמדנות מביאה לגאווה.
גרגרנות:
גרגרנות היא היצר שלנו לאכול ולשתות את מה שאנחנו רואים ומשתוקקים אליו בלי לחשוב על ההשלכות הפיזיות על גופינו. היא התחושה שאנחנו בור ללא תחתית עם צורך לדחוף דברים פנימה כדי לקבל סיפוק ושובע רגעי. כמו לאכול בשר או מתוקים כל יום בלי לחשוב על הבריאות שלנו רק כי בא לנו לאכול את זה, או כמו להשתמש בסמים ואלכוהול כי אנחנו מרגישים ריקנות.
זעם:
הזעם הוא היצר לאבד שליטה ולהוציא את הכעס שלנו בצורה של פגיעה באחרים והשפלתם.
ההבדל בין כעס לזעם הוא שכעס הוא אנרגיה טבעית אשר אפשר לשחרר אותה בלי קשר לסביבה. אם אני מרגיש כעס מסיבה כל שהיא, אני מרביץ לשק אגרוף עד שהכעס משתחרר. אך זעם הוא כעס ללא שליטה אשר יוצא על אחרים דרך אלימות, נקמנות והשפלה.
כאשר הכעס מודחק מגיע הזעם, ולזעם אין גבולות ודרכו אי אפשר לשחרר את הכעס.
אדם זועם מחפש לפגוע בכל מי שמסביבו בכל דרך שהיא כדי להרגיש סיפוק רגעי. כמו אדם שכועס על כך שהוא תקוע בפקק עם בנו ברכב, כאשר בנו עושה משהו שמעצבן אותו אז אותו אדם יצרח על הילד שלו בגלל שהוא כועס על הפקק. אך הצרחה על הילד לא תעזור, היא תתן אולי סיפוק רגעי אך הכעס ישאר.
או כמו אדם שנפגע מאדם אחר וינקום בו, רוב הסיכויים שהאומללות והכעס ישארו גם אחרי הנקמה.
קנאה:
הקנאה היא הגאוותנות הפוכה. כאשר אדם מקנא מתעורר בו יצר התחרותיות והאגואיסטיות רק שהוא בצד המפסיד והחלש. קנאה בשבילי היא לראות באחר את מה שגם אני יכול לעשות רק שאני מפחד לעשות זאת או לא מצליח. אם אני מקנא באדם בעל כסף זה רק בגלל שגם אני יכול להרוויח כך רק שאני לא עושה זאת בגלל הפחדים שיש בי.
גם לקנאה אין גבול. כמו זעם, קנאה נובעת מעצב עצור. וכל עוד שלא משחררים את העצב הקנאה תשאר בשליטה. הסיפוק שקנאה יוצרת הוא הסיפוק של יאוש. אחרי שאדם מקנא במישהו הוא מרגיש חוסר אונים ואומר לעצמו – טוב, אתה סתם אפס שלא יכול לעשות כלום. ותחושה זאת נותנת סיפוק כי עכשיו הוא לא צריך להתאמץ ולהתמודד עם הפחדים שלו. קנאה מעוררת באדם רחמים עצמיים שמחזירים אותו ליאוש המוכר והבטוח.
אחרי שהסברתי בקצרה על היצרים, אני אחזור לשאלה מה רע בלספק אותם.
התשובה היא, שיצר אי אפשר לספק. וברגע שאני נכנע ליצר אחד, אני משדר לתת המודע שלי שאני חלש. ובנוסף, אחרי כל סיפוק ותחושת הנאה אנחנו מצפים שאותה תחושה תחזור שוב באותה עוצמה אך אחרי כל פעם התחושה לא יכולה להיות בדיוק אותו דבר כי אלמנט החדשנות נעלם. לדוגמא: הייתי ברכבת הרים וממש נהנתי וכאשר באתי בפעם השניה ציפיתי לאותה חוויה, אך בגלל שכבר ידעתי למה לצפות החוויה היתה חלשה יותר.
לכולם יש את כל היצרים, אך לכל אחד יש יצר אחד או שניים חזקים במיוחד וחלק חלשים במיוחד, כי כל אחד נמצא במסע אחר בחיים שאחד המטרות שלו היא להתמודד עם אותו היצר הדומיננטי. אצלי למשל היצר החזק הוא העצלנות, וזה אומר שלא קל לי לסרב לסרט טוב או לשבת לשחק במחשב. העצלנות אצלי גרמה לי לבחור בחירות שונות בחיים שנבעו מתוך היצר, ועם היצר הזה הכי לא קל לי להתמודד. מצד שני קנאה וזעם הם יצרים שממש אין לי איתם קושי ואף פעם הם לא שלטו בי.
יש לי חבר שאצלו המצב הפוך – אני רואה אותו קם כל בוקר בשבע וכל היום עובד ויוצר, וכשאני בא אליו עם הצעה לסרט טוב הוא מסרב בנימוס, ואני רואה איך אצלו כל רצון הופך לפעולה ללא קושי כאשר אצלי זה יכול לקחת שבועות. אך כאשר מישהו יחתוך אותו בכביש הוא נכנס להתקפת זעם שיכולה להמשך יום שלם, וממש לא כדאי לכם לעצבן אותו. והוא לא מבין איך אני בקלות מעביר דברים שאותו היו מוציאים מדעתו.
כך לכל אחד מאיתנו יש את השיעור האישי שלו בחיים האלה ואת היצרים להתמודד איתם.
בעקבות העבודה עם היצרים, הבנתי שאני לא יכול לסמוך על עצמי כל עוד אני נכנע ליצרים שלי. למה? כי אם אני נכנע ליצרים של עצלנות וגרגרנות, מי אמר שכשיהיה לי כסף אני לא אכנע גם לחמדנות ולגאוותנות?
בשבילי המחשבה להכנע ליצרים אלה מעוררת פחד גדול, כי אז אני יהפוך לאדם מגעיל, מושחת ורע. ואני לא מוכן להיות כזה, ולכן תת המודע שלי מונע ממני להרוויח כסף כדי לא להגיע למצב הזה.
אחרי שהבנתי זאת, ידעתי שכדי שאוכל לסמוך על עצמי, אבחר בגבולות אישיים לעצמי כדי לא להכנע ליצרים שנכנעתי אליהם, וזאת כדי שאוכל להאמין בעצמי שאני לא אשאב למערבולת היצרים המשחיתים.
זו אחת הסיבות שיצרים הם דבר שמגביל בחיים. כי אם אני נכנע לאחד מהם, בעצם נכנעתי לכולם. אם נכנעתי לעצלנות אז בתת המודע אמנע מעצמי לעשות דברים שיגרמו לי להרגיש סיפוק מיצרים אחרים, כמו להרוויח כסף, לאכול דברים שאני אוהב וכו'.
אני לא מאמין שיש יצר רע, אך רע הוא ההיפך מער, וכשאני שקוע בסיפוק היצרים אני פשוט ישן רוחנית ולא מודע ופנוי להגשים את עצמי באמת. לכן להיות חופשי באמת זה לא החופש לספק את היצרים כי היצרים שולטים בנו. ולכן החופש האמיתי הוא להיות בשליטה עליהם.
להיות בשליטה על היצרים מפתח אמונה וכוח פנימי אשר מקדמים אותנו להגשמה אמיתית מתוך הלב ומתוך האמת שלנו, ולא מתוך חמדנות, גאוותנות ותחרותיות.
היצרים הם הביטוי לצד החייתי הגשמי שלנו, והצד הזה הוא חלק אמיתי וחשוב בנו, אך בבני האדם ישנה גם הרוח שהיא הנשמה המבדילה אותנו מהחיות בכך שאנחנו יכולים לבחור בין מימוש היצר או יצירה אחרת.
הדרך להתמודד עם היצר הוא היצירה – להפוך את הרצון שלנו לסיפוק המיידי לאנרגיה שתעצים ותקדם אותנו.
המטרה היא לדעת לזהות את היצר שלנו ולהכיר בו. לדעת שכשעוברת בחורה מושכת, אני יכול לבחור אם להסתכל עליה או לא, אך אם אסתכל או לא זה לא ישנה כלום. וגם אם אני אשכב איתה זה רק יספק רגעית אך ישאיר ריקנות שתרצה עוד ועוד סיפוק.
היצר נותן לנו את המתנה ליצור משהו אמיתי שימלא את הריקנות הזאת.
בנוסף חשוב לזהות את החולשות שלנו ליצרים מסוימים ולהציב לעצמנו גבולות אשר נוכל לעמוד בהם שדרכם נרגיש ביטחון בעצמנו. גבולות כמו לא לאכול יותר מפעמיים בשבוע בשר, או לראות טלוויזיה עד שעתיים ביום. גבולות אלה יפתחו בפנינו את עולמינו הפנימי ויתנו לנו הזדמנות להכיר את הצדדים הנוספים שיש בנו.
חשוב להבין שהיצר הוא כמו כוח המשיכה שלנו לעצמינו, הוא החיה השורדת והאגו. הוא כמו כוח המשיכה של כדור הארץ, ואם ניתן רק לו מקום, אנחנו נהיה יצורים אגואיסטים, קרים ובודדים עד שנקרוס לתוך עצמינו. אך לכדור הארץ יש אנרגיה מנוגדת שנוצרת דרך הסיבוב סביב עצמו, וכוח הצנטריפוגה יוצר איזון לכוח המשיכה. והאיזון הזה הכרחי לחיים בכדור הארץ.
וכך גם בנו, היצר מושך פנימה, והנשמה מושכת החוצה – להגשמה, התפתחות וצמיחה. ורק האיזון והמודעות לשני הכוחות האלה יוצרת את הצמיחה וההגשמה העצמית.
אז מה עושים כדי להתמודד עם היצרים שלנו?
יש שני דרכים –
הראשונה: לחזור בתשובה ולהיות חרדי ושם ידאגו שהיצרים יהיו בשליטה וימנעו מכל דבר שיכול לעורר את היצרים להגיע אליך. זו דרך אחת שנכונה לאנשים מסוימים. אני אישית לא מתחבר אליה כי אני מאמין שאדם אמור לבחור ולחזק את כוח הרצון שלו ובעצמו להתמודד עם היצרים.
הדרך השניה היא למצוא מה עושה אותי מאושר.
כמו שכתבתי בהתחלה, היצר נותן סיפוק ועונג רגעי, והסיפוק הוא קצר. אך יש דבר יותר טוב והוא אושר.
האושר נהיה כאשר אדם פועל למען הנשמה שלו והצמיחה הרוחנית. האושר הוא התחושה שיש לנו כאשר אנחנו עושים מעשה אמיתי של נדיבות ונתינה, ומעשה של עשייה מתוך הלב שלנו.
הסיפוק והאושר שונים אחד מהשני, הסיפוק קצר, עוצמתי וגופני, והאושר ארוך, עדין ורוחני.
אשתף אותכם מהחוויה האישית שלי בנושא: כמו שאמרתי, אצלי העצלנות היא היצר הדומיננטי, וכל יום יש לי מאבק איתה. אני קם בבוקר עם אנרגיות, יושב מול המחשב ורוצה לכתוב מאמר, אך פתאום בא לי חשק עז לראות איזה סרט שהורדתי אתמול. אז ישר אני הולך לסלון ורואה את הסרט, ובסוף מרגיש סיפוק ממלא אותי מהבטלה שחוויתי אשר עובר אחרי כמה דקות ומנסה שוב לשכנע אותי לראות עוד סרט.
ומה עושה אושר? לקום בבוקר ולרצות לראות סרט, אך בפנים יש בי ניצוץ לכתוב מאמר. הניצוץ הזה עדין ורך והוא לא הולך להלחם על עצמו. ואז בא היצר לראות סרט – יצר חזק ומשכנע, אך הפעם אני לא הולך להקשיב לו אלה להלחם בו ולשבת לכתוב את המאמר למרות היצר.
והתחושה שיש אחרי שסיימתי לכתוב היא האושר – תחושה של הגשמה עצמית, אור פנימי ושלווה. תחושה המלווה אותי כל היום ונותנת לי מוטיבציה ליצור עוד.
הקטע בין הסיפוק לאושר הוא שהסיפוק נלחם על עצמו ואילו האושר לא. וכדי להגיע לרגעים של אושר אנחנו צריכים להתמודד עם הצד המשכנע של הסיפוק והיצר, וזו משימה לא קלה, כי היצר מאוד משכנע.
אז מה עושים כדי להתמודד עם היצר?
- קודם כל – מודעים אליו. מוצאים מה היצר הדומיננטי שלנו ומודעים אליו. בוחנים אותו, רואים מתי הוא שולט בנו ומתי אנחנו בו, רואים מה הוא הכי אוהב ואיך אנחנו מרגישים איתו.
- אחר כך מתחילים להציב לעצמינו יעדים ומטרות שאנחנו רוצים להגיע אליהם שהיצר מונע מאיתנו להגיע אליהם.
- מגלים מה עושה אותנו מאושרים. מה עושה לנו אושר אמיתי? עושים רשימה של הדברים שאנחנו באמת אוהבים לעשות מתוך האור שבנו.
- עושים רשימה של מה נותן לנו סיפוק ומה היצר שלנו אוהב.
- לוקחים את שני הרשימות ומתחילים ליצור תחליף. מחליטים מה עושים לחיזוק האושר כל פעם שיש לנו סיפוק. למשל, אני רשמתי שיצר שלי דוחף אותי לראות סרטים יותר מידי. אז החלטתי שכל פעם שיש בי דחף לראות סרט אני אקרא ספר של התפתחות עצמית, שזה דבר שנותן לי אושר. וכל פעם שיש בי את הדחף לראות סרט אני משתדל לתעל אותו לקריאת ספר.
- עושים את הכל במידה וצעד אחרי צעד. לא זורקים את הטלויזיה מהבית בגלל שיש לנו יצר עצלנות לראות טלוויזיה- אלה עושים בהדרגה. מחליטים על צעדים שאנחנו יכולים לעמוד בהם שכל יום נעשה באהבה, למשל כל יום רואים פחות חמש דקות טלוויזיה, ובמקום מציירים.
לסיכום, היצרים תמיד יהיו איתנו, ורק לנו יש את הבחירה האם לתת להם לשלוט בנו או שאנחנו נשלוט בהם ונקח את עצמנו למקום של אושר אמיתי בחיים.
ובסופו של דבר – נבראנו עם היצרים האלה כדי להתמודד איתם, אז זה בסדר גמור שלפעמים אנחנו לא מצליחים לשלוט בהם ושהם שולטים בנו, כי זה תמיד יקרה, תמיד יקרו פעמים שהיצר יהיה חזק יותר, וזה בסדר גמור. רק חשוב שנהיה מודעים לכך ונדע ללמוד מהחוויות והבחירות שלנו בחיים.