ביקורת: שיינדלה – התככים בעולם החרדי בהפקה משובחת ומרגשת – בית צבי

מאת חיים נוי

"שיינדלה" , העולה בבית צבי ברמת גן - היא הצגה משובחת ומרגשת, המפנה זרקור על המתחולל בעדה החרדית הקיצונית, תככים ומאבקי הנהגה ועל עולמן של הנשים הצעירות, הקרועות בעולמן המסוגר.

המחזה, מאת אמנון לוי ורמי דנון, עלה לראשונה בראשית שנות ה-90 והיה מבוסס על תחקיר עיתונאי שחשף את מה שעד אז היה עולם סגור ומסוגר שרק בודדים ידעו על המתחולל בו. מאז, זכה המחזה להפקות מספר , בארץ ובחו"ל, וזכה להצלחה רבה.

העלילה מתרחשת בשכונת מאה שערים בירושלים בפלג של כת חרדית קיצונית, שם אנו פוגשים את שיינדלה, צעירה שנישאה ליואליש, הגולה לארה"ב, הרחק מאשתו כיון שלא ילדה לו צאצאים ונראה שהיא עקרה. הרבנים מעוניינים שיתגרשו, כדי לחתן אותו עם צעירה מיוחסת אחרת. שיינדלה היא נכדת אדמו"ר נודע שנפטר ובתה של מי שירשה את חצרו. היא נקלעת למאבק תככים וירושה בין אימה לבין רבי אחר המבקש לרשת את החצר. בין לבין אנו עדים להתנהלות בין ראשי הקהילה, תאוות כוח ושלטון, חרמות ומנהגים עד לסיום שבו יוצאת שיינדלה לקרב המאסף על חייה כנגד משפחתה.

השחקנים הצעירים של בית צבי מצליחים להפוך את ההצגה לחוויה תיאטרלית מרגשת, אולם הקוסם שהפך את המחזה לפנינה של ממש הוא הבמאי יוסי צברי, במיוחד בזכות עיצוב התנועה של "מקהלת החסידים". היא מלווה את העלילה כחוט השני ותורמת לחוויה בשל האפקטים הכוריאוגרפיים הייחודיים , המשלימים כל תמונה והופכים לפניני סצנות של ממש. תמונה בנאלית לכאורה של סגירת ספר-קודש שאוחזים החסידים בקול נקישה אחיד ובליווי מוזיקה מופלאה שעיצב ניר ייני, היא אחת מהסצנות הנהדרות שנחרתות בזיכרון.

יערה אוחיון גילמה את שיינדלה באורח מקסים ומרגש. סצנת הסיום בכיכובה היא מרשימה ומהפנטת.

שני אורן גילמה את פייגה, אימה ובעלת החצר, באורח מקצועי ונהדר. שני בעלת פוטנציאל מקצועי מעולה ומשחקה ראוי לתשואות חן-חן.

שירה מור כאיטה, סוכנת הבית, מגלמת את התפקיד באורח מופלא ולעיתים גונבת את ההצגה, באפיונים המיוחדים, בהליכה ובדו השיח . ההתנהלות שלה היא מקצועית ויש לה נתונים מצוינים.

רן מנחם המקסים כמנהל הקריה , איצל, מגלם תפקיד זה בצורה מוצלחת מאוד ויש לו כישרון מבורך וטוב מאוד. אני רק חושש שבקרוב יצטרך לראות רופא א.א.ג כיון שעיוות הקול כדי שיישמע צרוד, עלול להסב לו בעיה קלה...

ענבר קופרמן הנעימה והכישרונית, מגלמת את רוחל, בתו וחברתה של שיינדלה. ענבר מגלמת את התפקיד באורח יפה מאוד ויש לה נתוני משחק מעולים.

ג'וני רוזנבלום מגלם את האדמו"ר הנוכחי, רב תככים ומזימות והוא צולח את התפקיד בחן רב ובהצלחה רבה. גילו הצעיר קצת פוגם בגילום דמות קשישה ורבת עלילות, אולם ג'וני מצליח בגילום התפקיד באורח נהדר.

עודאל חיון מגלם את יוסל, בנו של האדמו"ר ומשחקו יפה ומוצלח.

שניר ויילר מוצלח במיוחד בתפקיד אברום, בן הקהילה המוכן להלשין תמורת תשלום והוא ראוי למחיאות כפיים.

אני אטדגי-ילין עצבה תפאורה סמלית וקומפקטית, המורכבת מקוביות ענק, ההופכות לשלל פריטי ריהוט ותפאורה מוצלחים.

נטשה מנטל, מרת עיצוב התלבושות של עולם התיאטרון, הצליחה לעצב בגדים הולמים ויפים ובמיוחד בלטו השביסים של פייגה.

אורי רובינשטיין עצב תאורה ראויה ומוקפדת.

ניר ייני אחראי לעריכה המוזיקלית המדהימה והיפה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.