אם תבחרו לדבר בזמן שאתם כועסים, תישאו את הנאום שעליו תתחרטו כל החיים.

בעיות רבות בעולם היו נפתרות, אם היינו מדברים אחד עם השני במקום אחד על השני.

''גיל אינו מכשול לחלומות"

הדרך בה אתה מתקשר חושפת הכל לגביך.

הגמרא במסכת תמיד לגבי בית הכיסא מצאו נעול ידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם, אותו דבר לגבי פיו של האדם.

''ויקריבו לפני ה' אש זרה" (י, א( " אש זרה" היא מסוכנת בייחוד כשהיא מובאת "לפני ה'", כשמצרפים אותה לשם שמים. קנאות הופכת לאש קודש רק כשהיא נקיה משנאה ומקנאה ומזוקקת מכל טובת הנאה ונגיעה עצמית. (על התורה(

זריזות - "ורגלינו קלות כאיילות"  מדוע לא כצבי? ההבדל בין מנוסת הצבי לאייל שהצבי כל כמה פסיעות מיסב את פניו לאחור ואילו האיילה רצה קדימה בלי להסתכל לאחור.

יהלום אמתי שויו רב. ישנם יהלומים בשווי חצי מיליון דולר ויותר. לעומתם ישנם יהלומים מזויפים,  אבני חן, זרקונים,  שנראים אמנם כיהלומים,  אך שווים מעט ביותר.  לאמתו של דבר, רבים מאותם יהלומים מזויפים נראים יפים מאד, אפילו יותר מיהלומים אמתיים.  היכן, אפוא, מתגלה ההבדל בין יהלום אמתי ליהלום מזויף? תנסה לשבור אותו!

הענווה - (ופריו מתוק).

מעשה ביהודי שקנה חלקת קבר, וכאשר הלך לראות בעיניו את מיקומו, נוכח כי חלקתו נמצאת בין שתי נשים. מאחר שמנהג העולם שלא לקבור איש אפילו ליד אישה אחת שאינה אשתו , וכל שכן שלא בין שתי נשים, היהודי היה סבור שזה מקח טעות. הציע את טענתו לפני הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל. השיב לו הגאון: "יש פיתרון לבעיה - לאחר אריכות ימים כשיבוא זמנך, יעמיקו באדמה ויחפרו עמוק יותר מהרגיל, ובכך לא תנוח בין שתי נשים,  כיון שקברך יהיה עמוק יותר מהן".  כששמע הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל את המעשה, אמר: יש ללמוד מכאן מוסר השכל, כי לפעמים נמצא אדם במבוך, ' בין הפטיש לסדן'; העצה בשבילו היא להנמיך את עצמו ולהתכופף יותר לעומק, ובכך ייפטרו בעיותיו. גם בעיות מורכבות ומחלוקות קשות, שחושב האדם שאין להן פיתרון בשום אופן, עם ענוה והתכופפות ניתן לפתור אותן!

ומעשה נוסף בעניין: יהודי הגיע לאחד מחכמי ישראל והתלונן: "איני מסתדר עם פלוני, וגם פלוני הסתכסך עמי, ועל השותף שלי אני מלא בזעם... ואת עלית על כלנה - רעייתי - שאיני מסתדר עימה כלל..."  ביקש ממנו הרב: "תזקוף בבקשה את אצבעות ידך, והתבונן עליהן; האם הן שוות?". האיש לא הבין בדיוק מהי כוונת הרב,  אך השיב: "הן לא שוות כלל, אחת למעלה ואחת למטה, כל אחת בעלת אורך שונה" . "עתה - המשיך הרב - כופף נא את האצבעות; האם כעת הן שוות?". האיש השיב בחיוב, אך הבעת פניו הביעה את תמיהתו משאלותיו של הרב. " ראה נא ידידי - הסביר לו הרב - ביד האדם חמש אצבעות שגודל כל אחת שונה מחברתה, אך כאשר מקפלים אותן כולן נעשות שוות; ואם כן - 'מבשרי אחזה' - כך הוא גם בנוגע לדעות בני האדם, ששונים הם זה מזה, וקשה לאדם להסתדר עם הזולת השונה ממנו; ואם עומד זקוף, וחושב רק על עצמו ואינו מוכן לוותר ולהתחשב בזולת, אזי הכל לא הולך,  הוא אינו מצליח להסתדר עם אף אחד. העצה אפוא היא - תכופף ותכניע מעט את עצמך, ותראה שהכל ילך חלק;  כולם ישתוו עמך שווה בשווה, אף אלו שאין דעתך כמותם!"

העני העשיר (מתוק מדבש, הרב ברוך בוקרה שליט"א. עלון 120)

הרב חיים קרייזווירט זצ"ל סיפר כי בהיותו במחנה עבודה בשואה פנה אליו יהודי וביקש ממנו בקשה מיוחדת.  היהודי סיפר כי עד פרוץ המלחמה הוא היה עשיר גדול וכל כספו בסך מיליוני דולרים מופקד בחשבון סודי בשווייץ. 'איני יודע' אמר היהודי 'מה ילד יום והאם אזכה לשרוד ולצאת חי ממחנה התופת הזה '. 'בקשה אחת לי אליך כבוד הרב, יש לי בן יחיד שאיני יודע מה עלה בגורלו, אם הרב יצא בחיים מגיא ההריגה,  אבקש כי יעשה מאמץ לאתר את הבן וימסור לו את פרטי חשבון הבנק ויאמר לו שהוא עצמו מוגדר כבעלים יחד איתי בחשבון, מאוד חשוב לי שעמלי לא ירד לטמיון אלא יגיע לשאר בשרי '. הרב שמע את הדברים, בירך את היהודי שיזכה לצאת בחיים והבטיח שיעשה ככל יכולתו למלא את בקשתו.

במהלך השואה היהודי עלה על המוקד ונהרג על קידוש השם, הרב קרייזווירט עצמו זכה להיות אוד מוצל מאש,  יצא והחל לשקם את ביתו ויחד עם זאת יצא במסע חיפושים בכל דרך אפשרית אחר בנו של אותו יהודי.  כל החיפושים העלו חרס ועקבות הבן לא נודעו.  עברו כעשרים שנה, הרב קרייזווירט יצא לשליחות בארצות הברית, במהלך שהייתו נסע ברכבת התחתית והנה בתוך הדוחק פונה אליו יהודי עני ואביון קרוע בגדים ומבקש ממנו צדקה לאוכל לשבת. הרב ביקש ממנו שיזכה אותו ויהיה אורחו בשבת, היהודי הסכים והגיע לביתו, תוך כדי השהייה והדיבורים ביניהם שאל הרב לשמו והעני הזדהה... כשמוע הרב את השם תהה בליבו כי השם מאוד מוכר לו אך לא זכר מניין... לאחר מאמצים רבים נזכר לפתע הרב כי מדובר באותו בן אובד של היהודי העשיר שנספה בשואה. הרב התחבט בינו לבין עצמו כיצד יספר לאותו עני ואביון כי למעשה הוא עשיר גדול, לבסוף בצאת השבת הוא הושיב את היהודי והחל לדבר על ליבו ולהכין אותו... לבסוף הוא סיפר לו את כל הסיפור על אביו ועל בקשתו ואז הודיע לו כי הוא הבעלים של אותו חשבון סודי בשווייץ...  היהודי היה המום מן הידיעה שלמעשה שינתה את חייו הוא איתר את החשבון וחייו השתנו ומאז הוא הפך לבעל צדקות גדול מאוד.

כשהיה מספר הרב קרייזווירט את סיפורו, הוא היה עוצר בסוף הסיפור ושואל את קהל שומעיו: 'מה אתם אומרים? היהודי הזה שבמשך עשרים שנה מסתובב ומקבץ נדבות להחיות את נפשו ומצד שני יש לו חשבון בנק של מיליוני דולרים שהוא כלל לא יודע עליו.  השאלה היא בכל אותם השנים כיצד הייתם מגדירים אותו עני או עשיר? מצד אחד הוא עני כי הרי במציאות הוא מקבץ נדבות ומאידך הוא הרי עשיר כי הרי יש ברשותו הון עתק...  הדיון היה מרתק נשמעו דעות לכאן ולכאן, לבסוף קם הרב ואמר 'מורי ורבותי היקרים, מובא בחז"ל 'אין עני אלא בדעת' אחד ההסברים הוא כי גם אדם שיש לו ברשותו ממון אך הוא אינו יודע על כך הוא נחשב כעני ואביון. כך הוא במקרה שלנו, יהודי זה מסתובב שנים רבות כשיש ברשותו מיליוני דולרים אך כיוון שהוא עצמו אינו יודע על כך הרי שהוא נחשב כעני ואביון . וכך הסביר הרב את המשנה )אבות ג', יד'( 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה'' א-לוקיכם' ויש לשאול מדוע התנא כופל את דבריו? אלא ההסבר הוא כך: עם ישראל נקראו בנים לקב"ה, אבל זה רק בתנאי שהוא יודע את ערך יהדותו ולכן נאמר 'חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום' . אחים יקרים! כל תכלית ליל הסדר כולל אכילת המצה בהסבה, שתיית ארבעת הכוסות בהסבה ואמירת ההגדה היא להמחיש ולהביא לידיעתנו כי אנו בנים יקרים,  אהובים ונבחרים של מלך מלכי המלכים הקב"ה ולכן אנו חותמים את פרק אמירת המגיד באמירת: ' לְפִיכְָך אֲנַחְנּו חַייָבִים לְהודות, לְהַלֵל, לְשַבֵחַ, לְפָאֵר, לְרומֵם, לְהַדֵר, לְבָרְֵך, לְעַלֵה ּולְקַלֵס לְמִי שֶׁעָשָה לַאֲבותֵינּו וְלָנּו אֶת כָל הַנִסִים הָאֵלּו: הוצִיָאנּו מֵעַבְדּות לְחֵרּות מִיָגון לְשִמְחָה, ּומֵאֵבֶל לְיום טוב, ּומֵאֲפֵלָה לְאור גָדול, ּומִשִעְבּוד לִגְאֻלָה. וְנאמַר לְפָנָיו שִירָה חֲדָשָה: הַלְלּויָּה'.

http://h-y1.coi.co.il/