|
1578ונצואלה-להקת המחול בת שבע-סוזן דלל |
1578ונצואלה-להקת המחול בת שבע-סוזן דללצילומים-יחצ'ןאמש ראיתי את המחול החדש שיצר אוהד נהרין עם להקת המחול בת שבע.
שלא כרגיל המחול הוצג באולם סוזן דלל ולא באולם ורדה-אולם הבית הקבוע שלהלהקה.שינוי האולם מצריך בימוי שונה בגלל אופי שונה של שני האולמות ויתכן וזו הסיבהשהפעם ראינו כוריאוגרפיה של נהרין השונה בסיגנון הכוריאוגרפיות שלו שראינו עדכה.עלי לציין, קודם כל, כי הביצוע של הרקדנים היה נהדר והעבודה מענינתביותרלנהרין היו כמה רעיונות חדשים בהם הוא לא קבע את עמדתו הסופית אלא השאיר אתהרעיון לפרוש החופשי של כל צופה וצופה.
בכוריאוגרפיה אפשר לומר היו שני חלקים כאשר בחלק השני הרקדנים חזרו על סצינותמסויימות בשינויים קלים אך עם מוסיקה אחרת.
כוונת נהרין היתה ,כך נראה היה לי, לבחון את הקשר וההשפעה של המוסיקה עלהכוריאוגרפיה והרקדנים.אמנם זה יצר כביכול כפילות וחזרה על תנועות מסויימות אך היה מענין לראות איךהמוסיקה משפיע על הכוריאוגרפיה.נהרין בחזרות אלו הראה את ההשפעה בין התנועותלצלילים.
לא כל הקהל הבין כוונה זו ושמעתי בסוף הערב שרבים מהקהל העירו בצאתם מהאולםשנהרין חזר על עצמו בקטעים שונים במהלך הערב כולו.הקהל באולם שאל את עצמו מדוע היצירה נקראת 'ונצואלה' כאשר המוסיקה השלטת לאהיתה מזוהה עם דרום אמריקה ובחלק הראשון היא היתה בכלל כנסיאתית אורטודוקסית.והתשובה היא שהתנועות בחלק השני היו בהשפעת הריקודים הדרום אמריקאיים כגוןהטנגו.בכלל בכל היצירה ניתנה יד חופשית לפרוש אישי של כל צופה וכל אחד יכול היה לפרשכל דבר כרצונו.
מצד אחד זה טוב אך מצד שני זה מגביל את ההנאה של צופה רגיל שאינו מבין מה רצולהראות לו ומדוע .הערב התחיל כאשר 8 רקדנים עומדים בקדמת הבמה עם הגב אל הקהל ומתקדמים האיטיות אל עומק הבמה.
השילוב בין תנועת הרקדנים למוסיקה הכנסיתית היה נהדר .פתאום שמונה הרקדניםהופכים לארבע זוגות הרוקדים ריקוד מודרני לצלילי המוסיקה הכנסיתית.
הריקוד היה ניגוד גמור לקצב, הסיגנון ואופי המוסיקה.
שילוב מיוחד יפה ומרשים.הרקדנים מתחילים לרוץ ,ריצה קלה מסוגננת, הנמשכת יותר מהדרוש, ומתחילה לחזורלעצמה.תוך כדי הריצה מצטרפים עוד ועוד רקדנים אליה.
פתאום יוצא רקדן עם מיקרופון נעמד בשורה הראשונה ולא עושה דבר.עד שרקדן שנימצטרף אליו ומתחילים לדבר כאשר הרקדנים רוקדים לפי קצב הדיבור עד שבסוף כולםמצטרפים למדברים.
נראה היה לי שהתמליל לא היה חשוב כי אי אפשר היה להבין מה אמרו אך חשוב היהלבחון את האפשרות לרקוד לצלילי דיבור.
אני העדפתי את המוסיקהבהמשך רוקדים עם מגבות פרוסות לרוחב כאשר בחלק השני מגבות אלו הופכות לדגלערבי פלסטיני.
הרקדנים מכים את הרצפה עם המגבות עד שבסוף מכסים עם המגבות את אחדהרקדנים.פעולה החוזרת עם הדגלים בחלק השני.
האם היו בתנועות אלו רמזים פוליטיים כל שהן .כל אחד יכול היה לפרשןכרצונו.
אני בטוח שהיתה כוונה.בקטע אחר הרקדנים נעים כאשר כפות הידיים על הרצפה וגם הברכיים והרקדניותרוכבות עליהם.
בחלק השני של היצירה בקטע זה נשמעת מוסיקה הודית והקצב שונה.הכוריאוגרפיה מאוד מיוחדת.שונה מעבודותיו של אוהד נהרין עד כה.היא מסקרנתביותר ומשאירה פתוחה השאלה מה רצה נהרין להגיד בה ומדוע השאיר פרוש חלקים ממנהלצופה לפרשם כרצונו ולא נקט ולו ברמז עמדה כל שהיא..בביצוע היצירה משתתפים 17 רקדנים.עיצב את התאורה אבי יונה בואנו-במבי,הפסקולהכולל קטעים של יצירות שונות עיצב וערך מקסים ואראט.את התלבושות עיצב ארי נקמורה,את האביזרים רוני עזגד והיועץ המוסיקלי היה נדב ברנע.לראות או לא לראות;ביצוע מעולה של הרקדנים.הכוריאוגרפיה מענינת,מוקפדתביותר,שונה מעבודותיו האחרות של נהרין ומומלצת בפה מלא לראותה.נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 17/5/2017 09:06אליליאון
[email protected]
www.elybikoret.022.co.il
03-6856786
0542493488
עיתונאי-מבקראמנות
תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי
חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהלקהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה
מבקר התרבות של דעתון ושל הפורטל שלנו
מבקר תרבות גם בעסקים,ק. דה מרקר,פרשן
WORD PRESS
|