|
1610חצויה-תמר אסנקאו-תיאטרון יפו |
1610חצויה-מחזה מאתתמר אסנקאו-תיאטרון יפוצילומים-אלי ליאון
זאת לא הפעם הראשונה שאנו רואים שחקניות ממוצא אתיופי .הן משחקות הןבהבימה ,הן בקאמרי ובמקומות אחרים.
אך זאת הפעם הראשונה ,למיטב ידיעתי,ששחקנית ממוצא אתיופי כותבת גםמחזה העוסק באתיופים ובעיותיהם.
"חצויה"הנה הצגה שנכתבה על ידי תמר אסנקאו שגם משחקת בה.
יתכן שזה סיפור אוטוביוגרפי של המחברת או אולי היא משמשת רק דוגמה עלמה שהקהילה האתיופית עוברת בדרך קליטתה בישראל.
אלה ,כשמה במחזה נאלצה לשנות את שמה בהגיעה לארץ.
זהו הסימן הראשון המבקש לתקן את זהותה ולהשכיח כמה שאפשר מהר יותר אתשורשיה האתיופיים.
אתה לא אדון לעצמך ולראיה הממסד לקח לעצמו את הרשות לשנות את השםשניתן על ידי ההורים לשם ישראלי.
את האימא השאירו בצד .לדעת המחברת הומצא פרויקט שתשאיר אותה-אתהאימא בשולי החברה.
השם שלה באמהרית הוא "אלמנש"שם קשה לביטוי.יש בעיות איתו בביתהספר,ברחוב,בעבודה.
השם החדש "אלה"מנסה להפוך אותה לישראלית ולהשכיח את התרבותהיהודית-אתיופית רבת השנים וההיסטוריה.
לשתי השחקניות דעה שונה לגבי עברן וההווה.לאחת תסביך עם השער האפריקאישלה.היא מנסה בכל כחה לישרו ולהבהיר את פניה.היא היתה מאושרת כאשר מצאה חומר שהחליקאת שערה.
השניה בדעה שאם תחליק את שערה משהו ממנה יעלם.משהו ממנה ימחק.
רוב חברי הקהילה האתיופית לא מרגישים כישראלים כי צבע העור שונה,ישדעות קדומות לישראלים על האתיופים וקשה לשנות בין רגע דעות כאלו.
דוד גיגנה היה מושל בחבל כגודלה של מדינת ישראל כולה.כאשר הגיע לארץוהתגייס לצבא הפך לסתם לובש מדים.
נולדת באתיופיה והגעת לארץ אתה גודל בה בחצר האחורית של המדינה-בפרבריה.
לא שונה בהרבה גם ההתבגרות של אלו שכבר נולדו בישראל.
המפעלים סוגרים את הדלתות בפניהם בטענות שונות עד שבסוף מאפשרים להםלעבוד בשמירה ונקיון.
רוצים לשכור דירה,נתקלים בקשיים רבים, כי אם מישהו ישכיר להם דירה-זהיוריד את ערך הנכס.
האתיופי חצוי.יש כאלו שהמורשת אינה מענינת אותו כי הוא צריךלהתקדם.צריך להסתגל למצב של היום.כל אחד חצוי כי אם הוא רוצה להצליח ורוצה לשמור אתמורשתו זה אינו ניתן לביצוע.
השפה היחידה שנרכשה כאן היתה שפת ההישרדות.
האתיופי רגיל להרגיש זר.באתיופיה הרגיש כזר כי זו לא היתה מדינתו.הגיעלארץ, שכל כך התגעגע אליה כי הרגיש שהיא ארצו ,אך גם כאן הוא מרגיש זר
הוא נתקל בתופעות רבות .כאשר הוא נותן זרע,זרעו מושמד גם כשהוא בריאלגמרי ולא משתמשים בו.
הסיפור שתמר מספרת במחזה הוא סיפור של כל מהגר.כל עדה,כל קהילה שבאלישראל נתקלו ביחס כזה בוריאציות שונות.
כך היה עם היאקים, המרוקאים,התימנים,הרומנים,הרוסים וכו'.אך עםהאתיופים הבעיה חריפה יותר בגלל צבע העור.
מעטות הקהילות שבאו בהמוניהם ושנקלטו מהר מבלי להרגיש בהתחלהכזרים.
משחקן של תמר אסנקאו ואורטל סולומון מעולה.הוא מרגש,מלא ניואנסים,צערושמחה.
השתתפה בכתיבת המחזה גלית פיין שכתבה גם את המוסיקה לשירים המושמעיםבהצגה.בעריכה השתתפה רותם בר ישראל .
ביימה את ההצגה בת חן ישראלי.הוא היה קיצבי,מדוייק,מענין וטוב.
ההצגה מרגשת.מבהירה היטב את הרגשת האתיופי.
המחזה כתוב היטב ונוגע בכל פינה ופינה בלב.
אני תקוה כי אדם שרואה את ההצגה אינו יכול להשאר אדיש ,ישנה אתדעותיו ולו במעט על קהילה שלמה שלאט לאט, שלא באשמתה ,מנסה להשתלב בחייה שלהמדינה.
לראות או לא לראות:הצגה מרגשת,יפה,מבוצעת היטב ונותנת חומר למחשבהלתיקון יחסינו לקהילה.נכתבעל ידי elybikoret , 30/8/2017 07:31 אליליאון
[email protected]
www.elybikoret.022.co.il
03-6856786
0542493488
עיתונאי-מבקראמנות
תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי
חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהלקהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה
מבקר התרבות של דעתון ושל הפורטל שלנו
מבקר תרבות גם בעסקים,ק. דה מרקר,תפוז,פרשן
WORD PRESS
|