מי ים מלוחים. מהי איכות המים שאתה שותה ?

מה עושה אדם צמא ? תשובה: שותה מים.

מה קורה אחרי שהאדם שותה מים ? תשובה: הוא מפסיק להיות צמא.

מה קורה אם האדם שותה מי ים ? תשובה: לכמה שניות הוא מרגיש שהרווה את צימאונו, אך מיד לאחר מכן הוא נהיה צמא עוד יותר. לא רק שהוא לא הרווה את צימאונו, אלא שהוא נהיה צמא יותר. הצימאון גדל לגודל כפול. האדם צמא יותר מאשר קודם לכן.

מי ים = מים שלא רק שאינם מרווים את צימאונו של האדם, אלא גורמים לו להיות צמא יותר.

הדבר נכון כמובן לחיי היום יום.

צימאון = תשוקה = רצון = חסרון.

הרצון של האדם הוא הצימאון שלו. כאשר האדם רוצה משהו, הוא מרגיש תחושה של צימאון כלפי אותו הדבר שאותו הוא רוצה.

המים אותם שותה האדם = הדברים אותם עושה האדם כדי להרוות את הצימאון ואת התשוקה שלו.

וכאן נכנסים לסיפור מי הים.

מי הים = דברים שכאשר האדם עושה אותם, הם גורמים לו להרגיש טוב יותר באופן רגעי. אך לאחר מכן הוא מרגיש צמא עוד יותר.

התמכרויות = שתיית מי ים.

האדם נהנה באופן רגעי וממלא את צימאונו באופן רגעי, אך לאחר מכן נהיה צמא יותר.

עכשיו כדי להרוות את צימאונו הוא כבר צריך לשתות כפול מאשר בפעם הקודמת.

מה שנקרא, הגדלת "סף הריגוש".

האדם כל הזמן מנסה להעלות את סף הריגוש. משום שהוא נהיה צמא יותר. הוא מחפש ריגוש, מרגיש צימאון עז, וחייב להעלות את סף הריגוש.

מה שריגש אתמול כבר לא מרגש היום. עכשיו סף הריגוש כבר עלה.

הגורם שהופך שתיית מי ים לכאלו, הוא נקודת המבט של האדם על האירוע.

שאלה: מה באמת רוצה אדם צמא. האם לשתות מים ? תשובה: לא. אדם צמא רוצה לא להיות צמא. המים אינם מעניינים. תחושת חוסר הצמא היא המעניינת.

שתיית המים היא רק הלבוש החיצוני של המהות הפנימית, שהיא להפסיק להיות צמא.

שתיית מי ים = התמקדות בחיצוני.

שתיית מים מתוקים = התמקדות בפנימי.

כאשר האדם זוכר תמיד את הרצון הפנימי שלו, דהיינו את הרצון להרגיש תחושה של שלמות = לא לרצות כלום = לא להיות צמא. במקרה כזה האדם מקרב את עצמו למצב הזה של לא להיות צמא לחלוטין.

לעומת זאת, כאשר האדם מזדהה עם הרצון החיצוני שלו, דהיינו האדם חושב בטעות כאילו מה שהוא באמת רוצה זה את שתיית המים, ושוכח שבעצם הוא בכלל רוצה לא להרגיש חסר של מים, ממילא במקרה כזה הוא מתמקד בחיצוני, ומגדיל את צריכת המים שלו בעתיד.

רצון פנימי = לא להרגיש חסר כלשהו.

רצון חיצוני = שהמציאות תהיה בצורה חיצונית כלשהי.

כאשר האדם מקשר את עצמו תמיד אל הרצון הפנימי, בסופו של דבר הוא יגיע לנקודה שבה הוא באמת לא ירגיש שום חסר. מאחר שזה מה שהוא באמת רוצה.

אך כאשר האדם מתמקד ברצון החיצוני, הוא יוצר התמכרות אובססיבית למעטפת החיצונית.

שתיית מי ים = מרדף אחר החיצוני = מרדף אחר הצורה החיצונית של המציאות.

שתיית מים מתוקים = מרדף אחרי הפנימי = מרדף אחרי המהות הפנימית של האדם.

להסתכל על הפנימי = האדם מגיע אל הרצון הראשון שלו שממנו נובעים כל הרצונות שלו.

ברגע שהאדם מגיע אל הרצון הראשון שלו, רצון שלא קדם לו שום רצון אחר, הדברים כבר מסתדרים מעצמם.

כאשר האדם מזדהה עם הרצון החיצוני = שתיית מי ים.

הזדהות עם שורש הרצון = שתיית מים מתוקים.

שתיית מי ים = שקר = האדם הופך לצמא יותר = רע.

שתיית מים טובים = אמת = האדם הופך לפחות צמא, עד שהצמא נעלם לגמרי = טוב.

ככל שהאדם קרוב יותר אל האמת, דהיינו מסתכל על המהות האמיתית של המציאות כפי מה שהיא באמת, כך טוב לו יותר.

המאמר מי ים מלוחים. מהי איכות המים שאתה שותה ? - מהאתר EIP.co.il

הכנס לאתר ותהנה ללא הגבלה מעוד מאות מאמרים על: רצון חיצוני, יעוץ אישי, עתיד, אימון, תשוקה ועוד ...