לפי הגישה ההוליסטית של הגוף והנפש לכל צד בגופינו ישנה
משמעות כפי שכל איבר מסמל תפקיד כלשהו עבורנו.
ונתחיל ברגל ימין – תרתי משמע: הימין מסמל את האונה (ההמיספרה) השמאלית במוח והוא מייצג את הצד הלוגי שבנו, הגברי,
המעשי, השכלתני והפעיל במובן היאנגי של
המילה שעליו עוד ארחיב בהמשך המאמר.
ואילו צד שמאל מייצג את הצד הנשי, הנפשי והרגשי שבנו. ניתן לומר כי זהו הצד הפנימי שמפנים ומטמיע
תהליכים באופן ייני.
וכעת כפי שהבטחתי קודם לכן אסביר את משמעות המושגים יין
ויאנג לפי האסכולה הסינית.
בסין הקדומה ייחסו חשיבות רבה לשמש אשר היוותה מקור חום
ואנרגיה רבה להמשך הקיום האנושי והממשי.
לכן החלוקה הסכימאטית שלהם היתה עפ"י מה שקרוב לשמש
ומה שמרוחק ממנה. מאחר ומרבית הסינים עבדו בשדות האורז כאשר גבם כפוף ומופנה לעבר
השמיים, או לשמש אם תרצו, הרי שהגב נחשב כאיבר יאנגי בהשוואה לבטן אשר היתה קרובה
יותר לאדמה "והסתתרה" מעברו השני של הגב.
לעומת זאת אצל אישה הרה, הבטן שלה נחשבת ליאנגית לעומת
העובר אשר נמצא במנח ייני ביחס אליה. כלומר פנימי וחיצוני. מה שמואר וקרוב לשמש
נקרא יאנג ומה שחשוך ורחוק מהאור ומהשמש נקרא יין.
באנגלית המילה יאנג YANG-זה צעיר ויין IN- זה פנימה. כך שניתן לקשר זאת
באופן אסוציאטיבי עפ"י מילים אלו. הצעיר (בד"כ) הוא נמרץ, פעיל, מוחצן
ויצרני ואילו המילה יין מסמלת את ההתכנסות פנימה וההתבוננות מבפנים.
שני הפכים אלו לא יוכלו להתקיים האחד בלעדי השני מאחר
והם יוצרים את השלם. קיומו של כל אחד מהם מותנה ביחסי הגומלין שלו עם השני. ניתן
לראות כי מזרח לא יוכל להתקיים ללא מערב, למעלה ולמטה, קדימה ואחור, אור וחושך,
גבוה ונמוך, פעיל וסביל, מהיר ואיטי ועוד שלל דוגמאות רבות וטובות. כמובן שגם
הימין לא יוכל להתקיים ללא השמאל.
וכאן אנו שבים לנקודה שממנה התחלנו: ימין ושמאל מן ההיבט
של המדרס. כלומר כיצד ניתן לאבחן ולראות דברים לפי הרגליים שלנו ושל אחרים.
לעיתים נראה
אנשים אשר שוחקים את עקביהם עד כלות ובעקבות זאת מפתחים עור עבה כ"של
פיל" בסוליות.
בד"כ
ישנו צד אחר הנשחק יותר מהשני.
באם נראה זאת
על אישה אשר הצד הימני שלה נשחק באופן תדיר גם כאשר היא נועלת מגוון
של נעליים ועושה פדיקור באופן מסודר להסרת העור היבש או אז נבין כי יש כאן עבודה
על הצד הגברי במובן הכוללני של המילה. או שזה קשר לא פתור עם אבי המשפחה, או
שמדובר בגברים שבחייה איתם היא צריכה לסגור מעגל. אולי הצד הפרקטי שבה צריך לבוא
לידי ביטוי והיא מעכבת את עצמה ללא הרף ע"י קיבוע יתד באדמה עם העקבים שלה.
כאמור זהו רק
קצה של חוט הבא לגשר על הפערים בין מה שהיא מספרת ויודעת לבין מה שהיא מודעת. הצד
הדומיננטי הוא זה שנרגיש אותו ברגל יותר בכל מיני צורות או "צרות". בד"כ צד אשר כואב
יותר דורש יותר תשומת לב והקשבה מיוחדת ולכן נתמקד בו בעת האבחון והטיפול.
ובאם נפתור את
"הצרות" נוכל לדלות שם אוצרות.
ברגע שאנשים
מגיעים לשורש הבעיה, באותו הרגע היא מקבלת ממדים חדשים ומשנה צורה. במקום להתנגד
לה ניתן להתבונן בה מהצד ומבפנים ולנסות להבינה מעוד זוויות שונות ומגוונות עד
שזורמים עימה יחדיו למחוזות חדשים.
ועתה נעבור לצד השמאלי, זהו הצד המדבר על הקשר הנשי, הנפשי והרגשי שבנו. הקשר
עם האימא, הבת, האישה, התחושה (תחושת-הבטן) וכל הגישה האנושית שלנו לחיים.
צד זה יכול
לבטא רגשות מופנמים וחבויים גם מהאדם עצמו אשר בא ללמוד את השיעור שלו על
"השמאל".
צד שמאל נמצא באונה הימנית במוח והוא קשור לתת המודע
שלנו, לדמיון, לחלומות, לרגשות, לפחדים ועוד... פעמים רבות אנשים אשר חוו פגיעה
רגשית חזקה
כמו אובדן, או גירושין שזהו גם כן סוג של אובדן, יחושו את צד
שמאל שלהם
בצורות ו"צרות" שונות ומשונות.
ברגל ניתן
יהיה לראות זאת עפ"י רוב באזור המייצג את הבטן (הקשת והחלק הפנימי שבה), כאשר
צד שמאל יראה בד"כ מחורץ יותר, שקוע יותר, אולי אף מזיע יותר מזה של צד ימין.
הצד הלבבי יכול להראות גם כן סדוק או כואב בצורה זו או אחרת וכאמור הלב זהו איבר
אמצעי עם נטייה שמאלית ואנו מייחסים לו תכונות של רגשות ומאוויים כמוסים וגם
גלויים.
לא תמיד ניתן
לאבחן רק עפ"י תסמינים אלו, ישנם עוד גורמים רבים אותם יש לבדוק לפני שניתן
אבחנה זו או אחרת.
יחד עם זאת:
תמיד נוכל
להיזכר במונחים ובמנחים
של הימין
וגם השמאל - בכל פעם שנרצה לשאול.